מבבלגת לעצמי את השכל

ישבתי עם חבר קרוב מאוד.
חבר שלא ראיתי שנה וחצי
ואחרי כל התקופה הארוכה הזו,התחוושה הייתה כאילו ראיתי אותו רק שבוע שעבר.

נכנסנו לשיחה על עצמנו

הוא : " ספרי לי...

אני: "נו אתה יודע,הסרטים הרגילים,אתה מכיר אותי

הוא: " חוץ מזה שאני יודע שאת שרוטה ,מה עוד?

אני : " אני מרגישה לבד, מרגישה שעליתי על דברים בחיים שלי שאני לא אוהבת.
איבדתי את האמת שלי,יש לי חוסר בטחון,וכן ברור לי שכולנו לוקים בחסר בתחום הבטחון,אצל כל אחד זה מתבטא בצורה אחרת,אבל אני מרגישה שאני מנסה לפרוץ את זה ולא יוצא לי

הוא : " אני לא מבין על מה את מדברת,את משדרת חוזק,את חזקה,את אמיתית,לא מפחדת לדבר על מה שאת מרגישה.... את מדברת שטויות.
את כן מכירה את עצמך,תראי אותך,איפה היית ולאן הגעת.
את פשוט מבולבלת,והבלבול הזה מוציא ממך דיבורים שאין לך מושג כמה עוצמה יש להם,ואת שולפת אותם בהינף לשון,אל תשכחי שלמילים שלך יש כח. את בוראת דרכן. אל תבראי מה שלא קורה לך"

צודק.