מבבלגת לעצמי את השכל

ערב נעים וכייפי עם שתי חברות טובות

אוהבת את האינטרקציה הנשית.
אתם הגברים לא יכולים להבין אותה..

כשאישה מול אישה יש הרבה נפש..
כשיותר משתי נשים יחד (גג שלוש ) נמצאות יחד..
זה כבר דיפרנט סטורי...השיחות הם משהו שלא ניתן להסביר לכם הבנים.
אתם פשוט לא תבינו. באמת.

בדרך לפאב הכנו לנו איזה סידור קטן לראש,בינתיים מצחקקות על כל מיני שטויות,לא לא צחקוק של "ברבי",אלא צחקוק של בנות שאתם הגברים לא תאמינו שאנחנו מסוגלות.(מה לעשות? לא מחרבנות תותים)

בדרך חזרה הביתה, פינק פלויד ניגנו את הרקע,ואני הבנתי שאני חוזרת לבית לבד.
הרקע של הענקים הזכיר לי ולשתי החברות את ההופעה,את רגעי הקסם של רוג'ר על הבמה..
אוף,זה היה כ"כ מזמן.
זה מה שכיף בזכרון- הוא לא מפסיק לנשום,הוא לא מפסיק לחיות.
לכן צריך וראוי לצבור תיבות אוצר של זכרונות יפים.
כי זה מה שנשאר בסופו של דבר,לא?


בדיוק היום שאל אותי חבר קרוב..
נו מה?
את פנויה עכשיו?

אמרתי לו "כן,עזוב אותי,אני באתנחתא,לא בא לי כלום...צריכה מנוחה"

אבל עכשיו..בא לי כ"כ להתכרבל בתוך שתי זרועות שגדולות ממני.
כ"כ.