מבבלגת לעצמי את השכל

אחרי לילה כהה
אחרי לילה שבו הדמעות ,כאילו היו בתוך מעלית
וטיפסו להן ממעמקי הבטן עד למרכז הגרון
ושם הן החליטו להיתקע
אז ההתעוררות ממשיכה את תחושת הלילה..
רק יותר שקטה
התחושה.

זה כמו להתעורר לשקט שהוא לא שלווה
כמו להתעורר לתוך רעש מאוד הססני .. הוא רעש והוא לא יודע שהוא מרעיש.
זה בעצם לדעת שהשמש זרחה..
ו..
היא לא ממש הביאה איתה את דודה תקווה.

אבל אין סערה.
אין התבחבשות.
יש קבלה של התחושות
זה הבלאגן המסודר הזה.

מן אופל שחדר והזריק לבהירות..

לעיתים זה טוב.
לי כמובן.

יאללה
יוצאת אל היום...