לפני 18 שנים. 14 באוקטובר 2006 בשעה 23:44
מחר זה קורה.
חוזרת אל הישיבה עם הרגליים המקופלות,בלי נעליים בתוך הכיתה
מקשיבה בשקיקה לכל מילה שיש למורה שלי לומר
לעט ולדפי הפוליו
ולאנשים
לאנשים המדהימים שכולם יחד בונים אינטראקציה מהממת.
יחידה במינה.
אנחנו הכיתה הסינית שהצליחה להזיז הרים במכללה
מגובשים וחרוצים
"כיתה יאנגית"
כך המורים נוהגים לכנות אותנו.
*
לא מצליחה להירדם
דווקא היום
הגוף עוד מפוצץ רסיסי אנדרנלין אחרי 12 שעות עבודה היום
הראש לא מפסיק לעבוד
והלב חוגג.
נרגש לקראת מחר.
הכנתי את התיק
הבגדים גם מוכנים
השעון המעורר מתקדם לו במהירות הבזק אל הצלצול
ואני איפה?
בבלוג.
אם הייתי עולה לכיתה א' עכשיו
אמא לא הייתה מעיזה לאפשר לי לשבת בשעה כזו מול המחשב.
אבל אני ילדה גדולה.
שהייתה מתה להיות קטנה לעיתים.
נו?
אז סיגריה ולישון?
שהכבשים יחכו.
