מבבלגת לעצמי את השכל

אתמול הוא שאל אותי אם אני מכורה למשהו ..

שתי גבות מתרוממות
"אם אני מכורה למשהו?"
גיחוך.
ברור.

בדיוק החזקתי סיגריה לפני שנדלקה.
הרמתי את כף היד
הראתי לו אותה
את הסיגריה

לכל התמכרות יש את הסיבה שלה
כל התמכרות היא משענת של הנפש כנגד חור שנוצר בה. כנגד סטייה מהשביל.
כמו קביים
ברגע שהרגל שבורה,יש את הקב שעוזר לה..
הוא עוזר לגוף להמשיך ללכת,אבל הוא פתולוגי,והוא לא חלק מהגוף.
משענת.
זה גרם לי לחשוב
כ"כ הרבה משענות בחיי
בחיינו
כ"כ הרבה תירוצים ללמה וכמה אנו זקוקים לכביכול משענות האלו..

לפני שנה הפסקתי לעשן
הצלחתי לעמוד במשימה במשך שבועיים שנמשכו כנצח.
להתעורר כל בוקר למאבק
הרי בסופו של דבר כל התמכרות הופכת להרגל..
והרגל
כמו הרגליים שלנו
הוא הרגליים שלנו.
קשה לשנות אותו.משימה שמצריכה את כל כוחות הנפש,את כל הרצון שלפעמים מתעצל לו.
כל יום ,כל שעה,כל דקה..הצורך גבר,דהר לו כמו כדור שלג
הפריע למנוחת המחשבות,הסתנן לכל מחשבה נקייה "בא לי סיגריה,בא לי סיגריה"
שני מלאכים. אחד טוב אחד רע.
הבנה מול יצר. מאבק מטורף. משיכת חבל-שבה שני הצדדים קורסים תחת המתח.
ואז זה הגיעה..
האחראית משמרת שלי עיצבנה אותי..
הרגשתי את זה כמו קיטור של סיר לחץ שמתחיל לרתוח בתוך הבטן שלי
עולה ועולה,מתפשט לי בגוף
השפתיים שרוצות לינוק,האצבעות שרוצות להחזיק,פעולת הנשימה שרוצה את העשן,הלשון שלוחצת את החך,זה עלה ממני כמו נחש..
וזה ניצח אותי.

סיגריה היא התמכרות די נפוצה וידועה.
אני תוהה לעצמי עוד כמה התמכרויות מוסוות אני אוצרת בתוכי.

יש בכמויות.

יש.