מבבלגת לעצמי את השכל

רק עכשיו היום הזה נגמר.

**
בוקר המבחן הגיע
מתעוררת אחרי שכל הלילה קפצו לי נק' דיקור לראש,מפוזרות,תפקודים שלהן ללא אחיזה,הכל מתערבל בתוך הקופסא שקוראים לה מח.
השעון דופק לי צעקה להתעורר
פוקחת עיניים אל תוך מה שקורה לי במחשבות.
אין מחשבה אחת מיותרת,הראש מעבד את פיסות המידע שנכנסו בשבוע וחצי האחרונים ,ואני מגחכת לעצמי שזה פשוט לא הגיוני לזכור כ"כ הרבה פרטים קטנים,הכי קרוב לתחושה שאני מתארת זה כמו לראות גרגרי אבק שמתפנפנים להם על קרן שמש מתוקה,הם תמיד שם-אבל עכשיו יש עליהם פנס שמשי.
אז פתחתי חלון,והייתה זריחה מטורפת-אחרי שבוע של ימים אפורים ורכס אחד עוצמתי של הרי נפתלי שמתחיל ללבוש גלימה ירוקה-הכל בהיר פתאום.עניין של שמש אחת וכל התפאורה מקבלת גוונים ותפאורה שונה לגמרי.
כמובן שהחברה לספסל,זו שבימים האחרונים הייתה חלק מישיבה ממושכת על הספרים ,חלק ברגעים של איבוד השפיות והתחרפנות שלא מביישת את אלו שסגורים אי שם בשלוות השלוותא,לא התעוררה.
אני מעירה אותה,תוך 10 דק' אנחנו על הרכב-נוסעות ללימודים
לא היה לה זמן אפילו לקום עצבנית מזה שהיא קמה ישר מהמיטה לאוטו
"טוב,נעבור את האלונית ונתחיל את מרידיאן כיס המרה"
קדימה,שינונים,אטרף
בין לבין אגמון החולה וכמה עגורים שאומרים לנו בוקר טוב
אוספים עוד שני חבר'ה מהלימודים בראש פינה וקדימה,לכיוון הכנרת..
מגיעים לכיתה,המבחן רק בשעה 16:00.עכשיו רק 9:00 בבוקר.יש זמן למבחן.
כל הכיתה מפוזרת מנטלית,מחשבתית,הלחץ והצחקוקים של הייאוש באויר.
כולם צוחקים,כולם משתתפים אחד בצער של השני על המבחן הקרב ועל כמות החומר והפחד ..
והנה
הכנרת לכבודנו הייתה כ"כ בהירה היום.
כמו מראה
שנתיים וחצי גרתי לידה,שנתיים וחצי ראיתי אותה כל יום אחרת,שונה,בהירה,כסופה,כהה,כמו אגם קטנטן ושקט או כמו ימה שוצפת עם גלים.
אבל היום..
היום היא הייתה הכי יפה.
באמת.
היא הייתה כ"כ מקושטת
כנראה שגם לה החורף עושה טוב
היום הרי רמת הגולן והשמש צבעו חצי ממנה בכתום חרדלי שכזה וחציה השני היה בגוונים סגלגלים מטורפים..
מועד המבחן הגיע
כולנו צוחקים,מתיישבים,חגית מוציאה חבילת שוקולדים לכיתה ומחלקת
והנה,זה מגיע
הטופס המיוחל
קדימה,לתת גז ולהקיא את כל מה שאתה יודע.
אבל לא.
המורה שלנו,מושא הערצתנו מתחיל להתחכם עם שאלות
לא אשכח את שאלה 28.

28) איך ההרגשה?

אחרי 27 שאלות שחיפשת את תשובתן במח כמו מחט בתוך ערימות של שחת
הוא שואל אותי איך אני מרגישה.
כמובן שהתחכמתי.

אחרי שהמבחן עבר..
הגיעה הקרחנה.
סיימנו את חומר שנה ב' שהסתנן לשנה ג' רק בגלל המלחמה.
קדימה
מתארגנים בבית,אלכוהול,סמים,מצב רוח טוב,אוירה מדהימה
בעצם היום הגעת לפסגה,ואתה הכי שמח ,אבל אתה עדיין מותש וכל הגוף שלך כואב.
שיחות,המון פרגון חברות אמיתית ואהבה.
היה לי יום מדהים
שווה להתאמץ.
פשוט שווה
את המאמץ.