מבבלגת לעצמי את השכל

הרבה לעבור עד שאתרחק.
לאן?
איך?
רק ימים יגידו.
בינתיים יש רצון
יש חוט ויש מחט
ויש אותי.

מרכז של עולם,הכל דרך זוג עיניים
המשקפיים שלי
הכל עובר דרכי,בדיוק כמו שעובר דרך עוד מיליארד של אנשים בעולם
כל אחד הוא מרכז העולם של עצמו.
בטח אלוהים עסוק
העולם שלו בנוי קצת אחרת
העולם שלו הוא כל אותם עולמות של כל הדמויות שהוא יצר.
הוא חי דרכן
אפשר לומר שקמצוץ מהחיות שלו מתבטאת דרכי.
כמו שהיא מתבטאת מבעד לעוד מיליארדי דמויות שהוא יצר.

*
לילה
ועוד לילה
ועוד אחד
עוברים להם
בחיכיון.
מסרבת להתייאש
נכון שהוא יגיע?
את מי אני שואלת בכלל?
אתכם?
אותי?
את אלוהים?
את ההוא שמתעכב?

האם חיי יהיו שונים אחרי שהוא יגיע?
סקרנית.
ולמה אחכה אחרי שהוא יגיע?
אנחנו תמיד מחכים
אוהבים בלתי ידוע
או שפשוט נולדנו צמאים לעתיד
אם לא היינו צמאים מה היה מניע אותנו בכלל?
אז אולי זה טוב.
לחכות.

רק צריך לעשות משהו בתוך כל הזמן הזה..

נראה לי שאני אעשן עכשיו.
עוד סוג של שריפת זמן. רק שפה רואים את העשן..