מבבלגת לעצמי את השכל

ביקשתי...

ביקשתי מההרים שיתנו לי מכוחם..
כוחם לעמוד תמיד רמים וזקופי קומה..
נישאים בגאווה של קרקע מוצקה
ביקשתי מהעצים שיתנו לי מיציבותם
לעמוד על רגל אחת עם עוגן שורשי
ולרחף בצמרת למגע של משב רוח מלטף
ביקשתי מהמים לתת להם מסבלנותם..
להיות שקופה ולקבל מצבעי העולם..
ביקשתי מהאש שתתן לי מהתלהבותה
מחיותה...
ביקשתי
נו אז?

לא יודעת...
לאחרונה הכל לא ברור לי
לא יודעת לתרגם את הרגש למילים
מחפשת מפלט
מחפשת חום
מחפשת להתפרק...
מחפשת לנפץ את נפשי ולבכות על הכל
מחפשת לצרוח,לכעוס להתעצבן...
אבל כלום לא יוצא...
הכל תקוע
הכל סטטי
למראית עין.

נפשי זועקת לעזרה
החלומות שלי מאירים עליה פנס...ומתרגמים את מועקתה
חולמת שאש מכלה את גופי
חולמת שגל מים אימתני לוקח אותי אל המצולות..
לא נרדמת
הלב דואב...

כן..
למדתי לבכות גם מאחורי חיוך..

רוצה להתפרק לרסיסים
רק בכדי להרכיב אותם שוב
מחדש..

נשל הנחש...