מבבלגת לעצמי את השכל

נכנסתי לאוהל ענקי..
רק אני והליצן...
כל הקהל עומד דומ?ם.
רק אח"כ שמתי לב שכולם בובות חרסינה
אפילו הילד עם התפוח המסוכר.
רציתי לברוח
אך שמעתי את הליצן בוכה
רציתי לגשת אליו
אך הוא נעמד לו על חבל דק
הוא היה גבוה גבוה
הכל סביבי היה חרישי
הכל בתוכי היה רועש
התבוננתי.
החלטתי לעלות אליו...
מדרגות לולייניות הרימו אותי אליו
רגל אחר רגל
גופי רועד,מפרכס,נרגש..
עמדתי מול קצה החבל...
הוא דק
ורגלי פצועות
אני לא יכולה לעלות עליו.
אבל הליצן...
הוא בוכה
והוא לבד...
אז חייכתי אליו,וביקשתי ממנו שיתקדם אליי
לחשתי אפילו
כן,גם קצת שתקתי..
אח"כ צרחתי.
ליצן רשע! ,הוא לא רוצה לבוא...
לקחתי שאיפה..
כזו שנכנסת ישר לכלי הדם,
והתחלתי את צעדיי הראשונים על החבל..
האיזון התפורר...
נפלתי.
ונפלתי...
ונפלתי..