מבבלגת לעצמי את השכל

אילת בגיל 18.
כל המשפחה המורחבת מתכנסת במלך שלמה לערב ליל סדר לא שגרתי בכלל.
הכל עומד אצלי במקום. כל שריר הוא רק שריר. ללא מצע שומן מיותר.
היה לי אומץ. אומץ מסוג אחר.
על זה ידובר בהמשך
היה לי חבר.החבר הראשון,המיתולוגי,הבותל של חיי. בותל הלב,בותל הפוסי,בותל הסושי.(בחיי)
יום אחרי ליל הסדר הוא הצטרף והגיע אל ממלכת הרי הערבה וים סוף.
כמעט יציאת מצריים. יותר כניסה..אבל מי שם לב לזה.
חרמנים,אנחנו לא לבד בחדר. מתאפקים.
בקושי.
מכבדים את נוכחות משפחתי
שני ילדים תמימים ואוהבים.רק למראית עין. בפנים סערת חרמנות שרק עיניים יכולות להעיד.
שלי חולמניות במצבים האלו.שלו היו חודרות.
יורדים לבריכה,שמונה בערב...
מחפשים פינה לפנות מיצים של גוף.
מוצאים אוהל אותנטי .אז זה היה טרנד.
הוא מתיישב על שולחן עם פורמייקה מקולפת
אני כורעת על בירכיי
משפעלת שפתיים,על מוט מזוקר
אח"כ גם נרטבת. ולא ממים.
האסור הזה...,המסתור הזה..השיער הסתור...הריח המהול...
עושים לי את זה בטירוף.
על גבול החשיפה,על גבול התפיסה.
תמיד אהבתי גבולות. בעיקר אם אסור לפרוץ אותם.
.
גיל 20.
דיסקוטק בב"ש עיר הגמלים ובירת הצבע החום.
חיילת
עדיין,אותו חבר
יוצאים לבלות
יש מסיבה לכבודו של הקיץ
תחת כיפת השמיים
יש זולות ודוכני צ'אי.אח"כ גם גיליתי שזה רחוק מלהיות תערובת מסאלה טהורה.
סתם חלב עם קינמון ממותקים בסוכר לבן.
יושבים בזולות,בתוך הקהל,
אני עם חצאית. חרמנית.לא רואה ממטר.
יושבים אחד מול השני,רגליים משולבות,משתלבות,משתעבדות למעטפת הגוף שלא שייכת להם.
הוא חודר אליי עם אצבעות בבעלות כף היד הכי יפה שראיתי.(סוג של פטיש)
שבוע אח"כ בעיתון המקומי גם היה תיעוד
"הערה לזוג החרמני
נצפה כאשר החבר דוחף אצבעות למעונה של חברתו. לא הגזמתם?"
כן.
יכלתי לחשוב שזה אומץ
במחשבה מעמיקה יותר,כמעט כמו אצבעות חופרות,זה חוסר פחד .
ככה זה איתי. כשהלב אוהב הוא לא רואה ממטר.
אחרי שנתיים וחצי יש טיסה להודו.
כבר בלי חבר.
טיסה ראשונה בחיי
עולה למטוס לבדי.
לבד.
אל הלא מוכר.
לפאקינג הודו. לבדדדד.
אומץ?
רק בדיעבד
אז זה היה דחף בלתי נשלט להשתחרר מכבלי ילדותי,מכל מה שהכרתי בתוכי.
בלי לחשוב,פשוט לצעוד קדימה.אל האופק החמקני ולפנטז על מה שיהיה.
היה גם היה .
היום האופק ההוא מאחורי,נגעתי בו.למרות שאופק תמיד נשאר אופק.הוא בלתי מושג.
אולי בגלל זה אני כ"כ אוהבת את האופק.האשלייה המתוקה הזו,שאפשר לגעת בקו שמחבר בין השמיים לאדמה.
היום אני גם יודעת שאני היא מה שבינהם.
heven
men
earth
לא אני המצאתי-זה הסינים.
.
אומץ
אומץ דורש אימוץ
אם לא אאמץ אותו,הוא רק יתרחק.אל קו האופק ..
.
אני חרוז ממחרוזת אדומה.
סתם התחשק לי להגיד את זה.