ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

מבבלגת לעצמי את השכל

על הזין שלי אם אתם קוראים או לא.
לפני 17 שנים. 17 באפריל 2007 בשעה 22:35

יש רגעים
שהיית נותן את הכל בכדי לחזור לסיטואציה מהעבר ששירספציפי ומיוחד מזכיר.
זה מן רגע שמכה כמו ברק
הוא מגיע ומפלח את הארץ במכת חשמל מזוגזגת ואדירה,ובורח.
פוגע.
מאיר.
וכשם שהוא בא..
הוא גם נסתר .
מן קיים ולא קיים בו זמנית
.
זכרון הכה בי כמו ברק עכשיו
ורציתי לרגע,כמו שמכת הברק מאירה לרגע-רציתי להיות שם.
בעצם,הייתי שם.
לחזור לריח ולאוירה ולמי שאני אז באותו חדר של נערה מתבגרת,אוירת שממון בשתיים בלילה בבית הוריי,קיר כתום,חבר ראשון שכ"כ אוהב,אבא קנאי,אחות קטנה ונדבקת (רק לפעמים),אח שמזיין בחדר,תחושת אחריות ודאגה לאוצר של חיי- לאמא שלי,(שאז לא ממש הערכתי מספיק),תגליות מין מרתקות כמו הכרת האורגזמה מקרוב,ריח של שפיך,לשון משתרברבת,חיבוק עוטף וחושק,המון פחדים מלהכיר את עצמי,אמביוולנטיות הנעה בין אהבה עצמית לשנאה עצמית,אני בתקופת הסצינות הכי רומנטית שהייתה או תהיה לי כל חיי,מאוהבת בלי פחד בל',והוא הכי אוהב אותי בעולם. ואני כ"כ רחוקה ממה שאני היום,וכ"כ דומה לאותה ילדה רחוקה מהעבר .
כביכול שונה,אבל כמו שיש DNA כך גם הגרעין של הנפש שלי נשאר אותו דבר. שרה זו שרה בגיל יומיים,בגיל שנתיים,בגיל 5 כשלא היה לאמא ואבא כסף לתת לה למעדן-אז היא לא ביקשה כי היא רצתה להתחשב,ואותה שרה בגיל 7 בילדות של ספרי קריאה,אח עם גוגואים,ואמא חזקה שמרב שהיא חזקה היא חוטפת מכות מאבא של שרה,ואותה שרה של גיל 12 כשא' בעט בה,ואתה שרה בגיל 16 ששותקת ונערצת ע"י כולם,שותקת,ואותה שרה של גיל 18 שהתאהבה והייתה הכי חופשייה שיש בתוך הזוגיות,ואותה שרה בגיל 22 בחגיגות יום הולדת בהודו,ואותה שרה בגיל 24 שחוגגת על הבניאס עם החברים מהבית החדש שלה בצפון,ואותה שרה שעוד שבוע יש לה יום הולדת,שיושבת עכשיו ומקלידה את הטריפ הנוכחי.

חוזרת למכת הברק
הברק האיר( או העיר) זכרון לשבריר השנייה והסתתר ממני בחזרה.
לרגע קט,זעיר,כמעט ולא קיים חייתי סיטואציה מאוד ספציפית שהייתה לי לפני שמונה שנים.
כ"כ אמיתי
עד רמת הריח בבית,העצבות המהולה בשמחה,או ההפך.

כמה כח יש לשיר,
להחזיר אותך
אולי זו הסיבה העמוקה לאהבתי למוסיקה.
היא זכרונות מחיי
אני יוצרת זכרון בכל שיר שאני שומעת.
המח רושם את המלודיה ודוחף את זה לאיזו מגריה שתיפתח לה בעתיד ותזכיר לי רגע מעברי לכשאשמע אותה שוב.


כמה כח יש לזכרון ריגשי
כמה עולם שלם וענקי,ממש חיים יכולים להרגיש כ"כ דחוסים וממולאים בשבריר שנייה אחד.

ואולי כל הטריפ הזה עכשיו הוא בגלל שאני בת 26 שבוע הבא?

אבל למה ללכת רחוק?
עישנתי לפני חצי שעה..

t2k​(שולט) - ממש פלאש של כל החיים. אבל תמיד כייף שפתאום יש רייח כזה שגורם לך לרגע להסתכל לצדדים כי אתה בטוח שאתה במקום אחר בתקופה אחרת.

לפני 17 שנים
sera - כ"כ נכון וכ"כ כיף.
אגב,גם עם ריחות זה קורה
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י