מבבלגת לעצמי את השכל

לילה של מאה שנים של בדידות
משעמעם
נכנסת לכלוב
במקום לדבר,כותבת לעצמי בבלוג.
גם סוג של שיחה.
שקטה.

אחרי עוד פוסט,לוחצת על "צ'אט"
סתם בכדי לשבור שתיקה
(יש לכתוב בפרוטוקול שהשתיקה לא נשברת.מקסימום כפתור במקלדת)
"היי"
היי
"מה מחפשת?"
את עצמי בעיקר
"שולטת?"
בקושי על עצמי,לפעמים גם יותר מדי.
"אז למה בכלל את פה?"
לכי תסבירי שאת לבד
(לבד מס' 1)
.
יושבת בעבודה,לקראת הטיפול הבא
לבושה בלבן,קוקו ארוך נשפך מהגומייה הרופפת
יושבת מול המראה בחדר הטיפולים,מסתכלת על עצמי מנסה להפיג את הכאב במפרק היד
משחררת תפיסויות באנשים
אין מי שישחרר לי את התפיסות
או מהלבד שתופס אותי
(לבד מס' 2)
.
היא מורידה אותי אחרי העבודה בטרמפיאדה לכיוון הבית שלי
נעמדת לי,חולצה קצרה
קרררר
איך לא חשבתי על להביא איתי משהו ארוך??
עור ברווז
אף אחד לא עוצר.
רק בלילה איזכר כמה שזה מסוכן לעלות על טרמפ.
רק שלא אהפוך לחלק מסטטיסטיקה מסוימת.
אין פחד
יש הרבה לבד.
(לבד מס' 3)
.
"אולה מותק,
מה דעתך על איזה גיחה צפונית?"
שלחתי לו SMS
"איזה הלוואי
אני עובד מחר בבוקר,ואח"כ נוסע דרומה
יום זכרון...אבל נתראה בקרוב.נשיקות."
אח שלו נהרג בצבא

הרבה לבד(מס' 4 למי ששואל)
.
"אבא מאושפז"
מה??
אבל למה לא אמרת לי?
"לא רציתי להדאיג אותך בזמן שאת עובדת"
היא אומרת לי
לכו תבינו אמהות..
"אבא? מה קרה תגיד? התחשק לך לנוח?"
אח"כ גם ניסיתי בעקיפין לגלות לו שאני יודעת שהוא חזר לעשן
ושהוא משקר רק את עצמו
לא יצא לי
אמא שלי עשתה את זה במקומי
.
ש' נסעה עם מ' לדרום
עושה לי טוב לדעת שהיא סופגת אוירה מדברית,עושה לי כיף לחשוב שהחלפנו תפקידים,אני זו שבדר"כ חוזרת מהדרום,והיא זו שבדר"כ מתגעגעת אליי מפה מהצפון.
היא חסרה לי
אני תמיד מאשימה אותה שרק בגללה אין לי מישהו
כי מי צריך מישהו שיש לי אותה?
(יש להוסיף לפרוטוקול שהפסקה הנ"ל נכתבה בהומור אך נעדרת ציניות)
.

סוג של מכלול

איפה אני הלילה???