מבבלגת לעצמי את השכל

יום שיש לקראת הצהריים
היא אחרי ניקיונות ומטלות השבת

הם הלכו לקנות לה חולצה,ככה בשביל ההרגשה הטובה.גם ככה אין לה מקורות סיפוק להרגשה טובה במהלך היומיום (חוץ מהעבודה שלה-ששם היא מלכה אמיתית)

חנות הומה מאדם ובדים,מוסיקת בומים ברקע,היא מודדת לה להנאתה חולצה במקסימום 50 שקלים.
הוא עומד עם התיק שלה על כתפו,מלווה אותה.
צלצול מהנייד שלה רוטט לו בתוך התיק ומעיר את כתפו משנתה...שלא לדבר על המחשבות שלו.
הוא מעביר לה את הנייד לידה,הנייד נשמט מידה ומתפרק לו על הריצפה.
הוא אוסף אותו כמו תינוק חבול ומרכיב אותו בדאגה.
שואל אותה מי זה היה??
היא טוענת שהיא לא הספיקה לראות ושאח"כ היא תבדוק.
הוא מבקש ממנה לבדוק מי זה היה..
היא מתחילה להרגיש זכרונות שדחקה מטה עם מכבשים מתחילים להציף את גופה.
היא משיבה לו שתבדוק אח"כ.
אבל מאוחר מדי
המבט שלו כבר שינה את הבעתו . "נהיה לו המבט של הרוצח" היא מתארת לי את זה בידיעה שאין עוד מישהי שמכירה את המבט הזה כמוני. וכמוהה.
אח"כ החולצה הייתה רק סמל. כי היא לא קנתה,הכל כבר מיותר.
הם עולים לאוטו...
"מי זה היה בטלפון? יש לך עיניינים??"
השד שבתוכו התעורר.
היא כבר לא אותה אחת שמתכווצת כתגובה למחשבותיו החולניות.
היא יודעת שהבן הבכור שלה היה זה שהתקשר,אבל היא לא תגלה לו,כי נמאס לה להסביר את עצמה.
רק בוקס בא לה לתת לו. היא שותקת.
"יש לך מישהו??"
כשהיא מספרת לי,אני מרגישה את הלסת שלי מתכווצת,את השיניים שלי כמעט נשברות ואני שומעת את עצמי מקללת אותו. את אבא שלי. את הבן זונה.

הכל צף בי...
לא מסוגלת להכיל את זה. היא מספרת לי,ואני ישר הופכת להיות בת 17,זו שהפרידה בינהם,זו שאספה כוחות מאלוהים יודע מאיפה ודחפה אותו בכדי שלא יגע בה כשהיא מקופלת על הריצפה מהבעיטות שלו.
הרי היא על תקן שק איגרוף. על תקן רכוש פרטי,והוא יעשה בה כרצונו.
כי מחוץ לבית הוא אפס. אפס גמור.

.
לבת שלו יש נקע בקרסול
הוא אפילו לא התקשר לשאול לשלומה...
הם לא מדברים בינהם,היא רק שומעת את ההתנהלות שלו מהצד של אמא שלה..
כבר יומיים שהוא כמו רוח רפאים,נכנס מהעבודה,מתקלח,יוצא עד 3 לפנות בוקר וחוזר חלילה.
איך הוא מעז לשאול אותה אם יש לה מישהו?
כמה כמה אפשר לתת לקנאה להשתלט עליך?
מסכן.
היום הוא התקשר למגשרת. לזו שיש לה נקע בקרסול. לבת היחידה שלא קוראת תיגר עליו רק כי היא מרחמת עליו,רק בגלל שאין לה אומץ להיכנס בו ונפץ לו את האמת בפרצוף כמו המראה שהוא ניפץ כשהיא הייתה בת 17.
אין לה אומץ.
4 פעמים הוא ניסה להתקשר...
4 פעמים היא ברחה מהתמודדות.
כל צילצול היה לה יותר קשה.
איזה קרע נפער בתוכה
מצד אחד אמא שלה... שחיים שלמים היא חיה בכלוב של זהב
מצד שני אבא מתוסכל,שכ"כ רוצה אהבה
ומצד שלישי....
היא מביטה על החיים שלה
כמה קשה לה להיכנס לזוגיות . כמה משקעים נשארו בתוכה. והיא בכלל חשבה שהיא עברה אותם.

.

הלילה...

אין בי שקט.

וזה בסדר.

נראה לי...