מבבלגת לעצמי את השכל

עוטפת את עצמי בקליפת ההבנה...
מבינה את הכל...
יש מעליי שיריון של הקשבה...
מקשיבה וקשובה
נותנת את המרחב למי שמולי...
שיאמר את האמת שלו,שידבר,שייפתח,הרי אני..
מקבלת,קשובה,מבינה.
יודעת דברים
אולי חושבת שיודעת...
מי אני בכלל??
קליפת התדמית הזו שמשכנתי מעל ראשי כהילה לבנה
נסדקת לאיטה,ובא לי לחתוך אותה כמו סכין החושפת תפוח עסיסי בלהבה השנון
,מודעת לכל מהלכיי,מהיכן הם מגיעים ולמה
אני מלכת המניפולציות על עצמי...
מורכבת כמו פאזל אינסופי...
מקשה על עצמי את החיים...
איפה ההקשבה לעצמי?
איפה ההבנה שלי?
איפה המילים שלי מתחילות?
לאן הן מועדות??

תמיד אומרים לי שאני טובה מדי
שונאת לשמוע את זה!
לא! זו לא מחמאה בשבילי...
זו אחת המראות החזקות לזה שאני פחדנית..
פאקינג פחדנית לעמוד מול עצמי,מול האמת שלי ולצרוח אותה.
פחדנית אפילו ללחוש אותה.

ססססססססססעעעעעעעמממקקקקקקקקקקקק
כן בא לי לקלל
מה תעשו לי??!!