חזרתי לדירה מריצה. ימים חמים בשכונת שפירא הקטנה.
הגוף עוד לח, הנשימה קצרה, האוזניות עדיין תלויות על הצוואר.
ואז ראיתי אותה,
המקועקעת שלי עומדת במטבח, גבה אלי, לובשת את הטייץ המנומר, בלי חזייה, בלי תחתונים.
הבד הצמוד חיבק לה את הישבן,
היא התכופפה לשטוף כוס והישבן נדרך מולי.
לא אמרתי מילה.
רק הלכתי בעקבות הריח
הריח שלה ומעט זיעה
ריח של אישה שמחכה.
כרעתי על ברכיי ישר מאחוריה.
הריח מבין הרגליים שלה היכה בי, מוכר, חם ומגרה.
משכתי את הטייץ בעדינות, רק מספיק כדי לחשוף את החריץ.
פי הטבעת שלה היה רך, נקי ומתוח,
התכופפתי אליו כמו עבד שנשבע מחדש.
הלשון שלי נגעה במתינות, ליקוק ראשון, לא מתאמץ, רק לבדוק.
היא קפצה טיפה ונאנחה.
“קיוויתי שזה מה שתעשה כשתחזור,” היא לחשה.
ליקקתי שוב.
חזק יותר.
מעגלים איטיים, לשון רטובה, מתעכבת על כל נים בחור.
ידיי פישקו לה את הישבן.
היא התכופפה עוד, נתנה לי גישה מלאה והפנים שלי נעלמו בתוכה.
רימינג ארוך, עמוק ושקט.
רק המים בכיור טפטפו.
נעמדתי והיא נשענה קדימה.
הטייץ נמשך חזרה על הירכיים, אבל הזין שלי כבר היה בפנים.
היא נאנחה חזק, תפסה את שפת הכיור והתמסרה.
אנאלי, עם טייץ חצי פתוח, ברגליים רועדות.
והזיעה שלי מטפטת על גבה ועורפה.
הגוף שלי עבד כמו מכונה.
הריצה לא התישה אותי, היא רק חידדה את הרעב,
והיא הייתה הארוחה שלי.