לפני 5 חודשים. יום שני, 18 באוגוסט 2025 בשעה 13:57
אני כל כמה זמן חוזר לברלין. לפני כמה שנים הייתי שם בהופעה בלתי נשכחת של NIN. אולם חשוך באזור תעשייתי, עשן כבד של סיגריות וגוינטים, מלא אנשים יפים ומעניינים, חלקם על ממריצים ובירה המון המון המון בירה.
טרנט רזנור עולה לבמה כמו אל. הקול, הנוכחות, האנרגיות שבו. דמות כמעט מיתולוגית, פשוט עומד שם. מי שמכיר, יודע שהוא לא רק מוזיקאי אלא יוצר שנוגע בצלקות הכי עמוקות של עצמו ומגיש אותן עטופות ברעש, כאב ותשוקה. הוא שר, צועק, לוחש והכול נשמע כמו אמת שלא ניתן להתחמק ממנה.
אני עומד בתוך ההמון, אבל מרגיש לבד מולו.
יצאתי מהאולם בתחושה שחוויתי סשן מלא. לא עם חבלים או שוטים, אלא עם צלילים. עם להקה שיודעת בדיוק איפה ללחוץ כדי לפתוח את המקומות הכי אפלים והכי יפים בנשמה.
החולצה התכווצה לי.