לפני 13 שנים. 29 בינואר 2011 בשעה 15:36
אני מספרת לחבר טוב ואהוב פכים מסוף השבוע ואז מספרת לו על משהו שאני רוצה שיקרה, אפילו לא משהו של הלב, אלא משהו פיזי, והוא אומר לי "לאט לאט וזה יגיע" ואני עונה שהחלק שקשה לי איתו באופן כללי הוא הלאט לאט.
וזה נכון. אני חמדנית. אני גרועה בדחיית סיפוקים, אני רוצה הרבה ומהר. וזה לא צד חיובי של התכונה הזו. ומנגד, אני רוצה. אני רוצה בעינים, בידיים, בלב, אני רוצה על העור ובתוכי. ורצון זה טוב כי הוא מניע קדימה.
יש לי סירים לרחוץ, וכביסה לכבס, ולק להחליף, ומאמרים לקרוא. ואני שוב נינוחה, והגוף שלי לאה והמוח שלי מעורפל בנעימות ובראש מסתלסלות לי מילים והגוף שלי מוצף כל מני חומרים שהוא מייצר לבד וגם כמה כאלה שלא, כמו אצל כולנו, ניקוטין, וקפאין וחברים שלהם, ושמח לי וטוב לי.
אני רוצה שהבית שלי יהיה נקי ומאוורר ואז לשבת ולקרוא בנחת. אז עכשיו זה.
