תחת השטיח

תהיתי לעצמי כמה מגרות אני נ ושאת עימי..

מול כל אחד פותחת משהו אחר
מול כל מי שעובר בדרכי נוצרת לה אחת חדשה,שם אני אוגרת זכרונות אישיים מהולים בריחות שבעתיד יהיו
"פעם"...

אני כבר לא יודעת
במרוצת השנים החולפות פק"מ התמימות שלי הולך ואוזל ...
חוויות נצברות
ואני...
נשארת אני
משוייפת קצת אחרת ,הקליפה יותר משוייפת
אך
אני נשארת אני.
אותו גלעין,אותה ביצית מופרת בראשיתית שהפכה לימים לאישה בשר ודם עדיין היא.

לא ,אין כאן פאנץ'..
סתם מדלגת לי בין המילים..

ובעיקר
משועממת.
וחולמת על משהו רחוק