מהי שליטה?
מיהו השולט(ת)?
כיצד שולטים (מנטלית או איך שתקראו לזה)?
נהוג לחשוב שהמחזיקים בשוט הם השולטים, או אם מבינים שאפשרי גם שולט/ת מזוכיסטיים אז "מי שנותן הוראות".
אבל זו רק השכבה העליונה ולא זו שחשובה באמת.
פעמים רבות אומרים על מישהי/ו "היא שולטת מלמטה" או "היא מנסה לשלוט מלמטה", אולם כאשר נדרשים לדוגמאות, מתקשים להביאם, ואם זאת בטוחים שזה המצב. ברב המקרים גם הנשלטים שעושים כך לא מודעים לזאת ולא מבינים למה אומרים להם זאת – הרי הם לא רצו לשלוט, לא נתנו שום הוראה (גלויה או סמויה), וגם לא שלטו במה שקורה מזווית הראיה שלהם.
בקבלה מדברים על סיבה ותוצאה ואומרים "היה הסיבה, לא התוצאה" כי להיות "הסיבה" זה להיות יותר כמו אלוהים שהוא לדברי הקבלה הסיבה המוחלטת להכל. והרי כולנו נסכים שבאם יש אלוהים במובן של היהדות והקבלה, הוא השולט המוחלט.
כלומר, להיות שולט זה לא להיות הסיבה, לא להיות התוצאה.
אבל מה זה להיות הסיבה ולא התוצאה?
האם נתינת הוראה שהנשלט/ת מצייתים לה הופכת אותנו לסיבה? ומה אם הנשלט/ת עשו את מה שעשו כדי שניתן הוראה זו, או עונש זה? ומה אם הם עשו זאת כתוצאה ממשהו שאנחנו עשינו והם בתגובה אליו? ומה אם מה שעשינו היה כתוצאה מתגובתיות שלנו למשהו אחר (חיצוני או פנימי)?
להיות הסיבה, להיות בשליטה, להיות השולט/ת זה בעצם משהו מאוד פשוט, ומאוד קשה.
זה לא להיות בתגובה.
זהו. זה הכל. זה הסוד של שליטה: להיות בשליטה זה לא להיות בתגובה.
ולא רק במעשים, אלא גם במחשבות וברגשות. לא להיות תגובתי.
והיות וזה קשה מאוד, רב מערכות השליטה מתערערות כאשר מגיעים לנקודות שמייצרות תגובתיות גבוהה אצל הצדדים.
האם אפשר למנוע תגובתיות באופן מוחלט?
לא. אנו בנויים על כך – גם באלמנט הפיסי, גם באלמנט הרגשי, וגם באלמנט המנטלי.
אז מה אפשרי?
לפני כ 8 שנים בדקו נזיר בודהיסטי בשם Matthieu Ricard שחיבר את הספר (המומלץ מאוד!) "הנזיר והפילוסוף" – כיצד הוא מגיב לרעש פתאומי כאשר הוא נמצא במדיטציה. יש תגובות לא רצוניות לרעש (למשל עפעוף או קצב הלב/דופק) שלכאורה לא אמורה להיות עליהן שליטה, אולם תוצאות מחקרים מראות שמצב מנטלי (למשל עיסוק במשהו שדורש ריכוז גבוה) ומצב רגשי יכולים לשנות את התגובה הפיזית. השוו את תגובותיו לקבוצת נבדקים מקריים. כאשר לא היה במצב מדיטטיבי – תגובותיו הפיזיות היו זהות לאלו של הנבדקים האחרים. לעומת זאת, כאשר נכנס למצב המדיטטיבי, תגובותיו היו חלשות בהרבה – ואלו אמורות להיות תגובות לא רצוניות!
מה קרה?
המדיטציה לא גמרה לכך שלא שמע את הרעש. הבדיקה הראתה שבכך אין הבדל. ההבדל היה בתגובתיות שלו לרעש. הוא היה בשליטה!
וזו הנקודה.
תגובתיות זה חוסר שליטה.
שליטה מחייבת חוסר תגובתיות.
זה לא "חוסר הרגשה".
זה לא "חוסר התייחסות".
שליטה זה מצב שבו איננו תגובתיים לגירויים חיצוניים או פנימיים. אנו מסוגלים להכניס מרווח בין הגירוי לתגובתנו ולייצר פעולה מתוך בחירה ולא מתוך תגובה.
לכן, מי שבתגובתיות אינו שולט.
לכן, באותה דוגמה של "שליטה מלמטה" כשהנשלטות לא מעוניינות בכך והשולט לא יודע לעצור זאת – הסיבה היא תגובתיות. הנשלטות (ים) הללו מייצרות תגובתיות אצל השולט, או מנסות לייצר תגובה כזו, וזה מוגדר כ"ניסיון לשליטה מלמטה" הוא "היא שולטת מלמטה", בלי הבנה שהמנגנון הוא יצירת תגובתיות.
אז מה על הסיבה והתוצאה של הקבלה?
התוצאה היא מתגובתיות לסיבה. הסיבה אינה בתגובתיות לתוצאה, אולי מלבד במכניקת הקוואנטים ואיינשטיין כבר אמר ש"אלוהים לא מטיל קוביות" - אמונתו באלוהים לא אפשרה לו לקבל סיבה שנמצאת בתגובה לתוצאה.
ולכן להיות הסיבה זה להתקרב לאלוהים. לשלוט באמת.
אולם, לא להיות בתגובתיות זה רק השלב הראשון. להיות הסיבה לוקח זאת הרבה יותר עמוק.
אבל, ההגדרה של שליטה ברורה עכשיו:
שליטה היא להיות הסיבה.
תגובתיות היא חוסר שליטה.