במחילה..

כאב מעולם לא 'עשה לי את זה'. כל כאב. צביטה הפלקה סטירה. פשוט לא. הגוף  כיבה את עצמו והתשוקה דעכה. לא יודע למה. ככה. מיותר לפרש או להכתיר כותרות ילדותיות כמו 'אז אתה לא עבד אמיתי'. אין אמיתי. כל אחד מה שהוא, והאופן שבו זה מתאים לאחר. כל עוד זה עובד זה בסדר. ואז היא באה. את כל הסיור בדירה רצתה לעשות כשהשפתיים שלי והלשון משתדלות שלא להתנתק מאחוריה ומפי הטבעת. טכנית זה מאוד לא פשוט. אבל זה מה שהיא רצתה. היא הרימה את החצאית וחשפה תחת של שחקנית כדורעף ברזילאית בחופים בריו - למרות שהיא לא. הופשטתי.. והלשון שלי נתחבה ונצמדה. כשלא זזים זה קל. ואז החלה לצעוד ... לאט .. כאילו מתחשבת..  ואני נצמד בכל כוחי מרגיש שזה הדבר הכי נכון שאני יכול להביע בו כניעות ציות שייכות בעלות שלה עלי. כמובן שלפרקים נכשלתי. התיישבה על המיטה הורידה אותי על הברכיים וגחנתי לנשק את ברכיה...  היא לא התכוונה שזה יקרה לא דרשה לא הנחתה לא חשבה שזה הזמן. והסטירה היתה מצלצלת. ממש מצלצלת. המחשבות ישר זינקו למקום המוכר שאומר כאב זה NO NO.. אבל הגוף והפעימות בלב לא שיתפו פעולה. הם המשיכו באותו קצב ריגוש מטורף הרכנתי ראש וספגתי בהכנעה את הסטירה.ידעתי שמותר לה זו זכותה גם כי כשלתי או גם סתם כי בא לה. ידעתי שאני שלה וזה כולל הכל. ואז..  גם את השנייה. הפליקה לי בכעס אמיתי.  באופן מוזר ייחלתי לשלישית שלא הגיעה. ופתאום הבנתי .. כל אקט שמסייע להביע את הכניעות השייכות ההתבטלות ההתפרסות בפניה שמוכיח מעל לכל ספק סביר שאתה רכושה.. הוא אקט שמפעיל את הביעבועים בדם. לתחוב לשון בפי הטבעת יכול להיות גם אקט ונילי. ללוות את הצעידה שלה בדירה ככה... המממ? פחות וונילי... אבל להרכין ראש בכניעות אחרי סטירה מצלצלת לחטוף שנייה תוך שהיא תוהה מי בכלל הרשה לי לנשק את הברכיים שלה..  זה לא יכול להראות ונילי לאף אחד. וכשאתה מונח במקום שלך בהינף יד והיא יודעת שזה כמובן מותר לה ולא ממתינה לראות איך אגיב. זה מוחק את הפנטזיה ומבהיר לך במציאות אתה עבד שלה. לא משתוקק או מתלהב או מפנטז.. אתה עבד - על ה golden shower אני עוד נרגש מדי מכדי לכתוב. אז נכון אין פה גרפיקה או עומס פרטים מלהיטים של השפלות מכות וכו'... אבל זי זיכוך של נקודה אחת שלפעמים הכל מתנקז אליה.שמבהירה לבפנים שלך שהיא באמת השולטת ומותר לה מה שבא לה ואתה שם כדי לספוג וכדי שהגחמות שלה ייפרקו וישחררו ממנה את הצורך בלי להיבלם. לא טוב שגחמה של שולטת נבלמת לא עבור זה הן נולדו.  ואז יש עוד רגע שגם אליו הכל מתנקז ..והדריכה על האיבר הזקור כשאני מפוסק ערום על הרצפה על הגב לרגליה ..כי בא לה.. כי זה נכון לה ונוח לה ונעים לה להביע את מה שבא לה ככה. והיא ממסמרת את המעמד שלי בלי הרבה דרמה למקמו מולה.  המעיכה וגם הקילוח הזהוב עליו זקור..  וממנו במעלה הבטן לעבר הצוואר והפנים.. כולם מנקזים אליהם לשנייה הזו את התשוקה שלי להיות ראוי לה להשביע את רצונה לעורר בה את הריגוש והחשק לחזור על כל הדברים האלו שוב ושוב. והרצף המלהיט הזה של נקודה אחרי נקודה שכל אחת מרכזת לתוכה אמירה ברורה בלתי משתמשעת שאני עבד..  זה מה שייחלתי לו . לא מפנטז להיות .. עבד באמת רכוש שמותר לה הכל. חוזר לרגעים האלו במחשבות ומחכה לראות אותה שוב