המנטליסטית

בעקבות כל מיני פוסטים, תגובות ודיונים שקראתי פה, חשבתי על תת קטגוריות של נשלטים. 

יש את אלה שאוהבים לשרת. גם מינית וגם לא. מבחינתם, להביא את השולטת לאורגזמה זה פסגת השאיפות. זה הסוג המועדף עליי. אלה שבשבילם לרדת לי, לאונן לי, ולהגמיר אותי זו זכות ותענוג. 

יש את אלה שאוהבים להיות קשורים ופסיביים, ושהשולטת תהיה אקטיבית. הם יעדיפו שיישבו להם על הפנים ולא שהשולטת תשכב על הגב או תשב על המיטה או הספה והם יירדו לה. אני אוהבת נשלטים פסיביים, כאלה שלא לוקחים יוזמה ועושים רק מה שהצטוו לעשות מפורשות, אבל מאידך, מאד נהנית לשכב על הגב ולתת לנשלט לעבוד קשה. אני צריכה שהנשלט יכרכר סביבי. ואני מתקשה לקשור זוג שרוכים. 

יש את אלה שכלל לא מעוניינים במין או אורגזמה. לא שלהם ולא של השולטת. מבחינתם, עדיף שהיא תהיה לבושה. עיקר הסשן עבורם הוא הדינמיקה, ההשפלה, ההיררכיה. אלה הכי פחות מעניינים אותי. לא יודעת מי כן מתעניינת בהם ומה יוצא לה מזה.

וכמובן שאני עושה את ההבחנה בין קינקים לנשלטים. קינקים נהנים משליטה במיטה בלבד, אבל לא כדרך חיים ולא כדינמיקה של מערכת יחסים. נשלטים זקוקים לשליטה בחלקים הרבה יותר נרחבים בחיים שלהם ובמערכות היחסים שלהם.

אני תרה אחר נשלט שירותי. שזה כמו לחפש כלב שהוא חצי פקינז וחצי סן ברנרד. נדיר עד לא קיים. בדרך כלל אני מוצאת רק פינצ'רים רעי מזג או פיטבולים שמסרבים לשחרר. הלוואי שהייתי נמשכת לחתולות. 

עוד עדות לפער בין הפנטזיה למציאות במוחם הזערורי של נשלטים היא שפער הגילאים לא מפריע להם. בכלל לא. הם בוגרים לגילם. וזה שאני בת חמישים זה סבבה. ואז הם מגלים, לתדהמתם, שאני אישה בת חמישים. חלקם בשלב התמונה, חלקם בשלב המפגש. וואו. הלם. לזה הם לא היו מוכנים. 

פונה אליי בחור בן 29. לפי התמונה שהוא בחר לעצמו, טורסו מסותת, אני מבינה שהצד החיצוני יהיה קריטי. עכשיו, לא רק שאני בת חמישים, לא צובעת שיער כבר למעלה משנה ולבנה כמעט לגמרי, הטורסו שלי מעולם לא היה סיבה לגאווה. גם כאישה צעירה לא הייתי יפה. מעולם לא הייתי כוסית. סקסית ונאה לכל היותר, וגם זה חלף עבר לו.

החלפנו תמונות. הוא כתב שאני נראית יפה. ומיד אח"כ שרואים שיש בינינו הפרש גילאים ניכר.

כתבתי לו שאני לא יפה. אני שונאת מחמאות ריקות כי הן גורמות לי לא להאמין לאף מילה. ואין בהן צורך, באמת.

הוא שאל למה אני חושבת כך.

מראות ומודעות עצמית, השבתי לו.

ואז הוא התחיל לברבר על כך שאסור לי לחשוב כך כי זה לא מוביל לשום דבר טוב, ושאם משהו מפריע לי, אני יכולה לשנות אותו.

הבהרתי לו שאני מאד אוהבת את איך שאני נראית. שהפנים והחוץ שלי תואמים. לא שגרתית, לא מנסה להתאים לאידיאל. 

אה, אז את פחות בעניין של יופי חיצוני?

אני פחות בעניין של נורמות יופי קונבנציונליות. 

ואז הוא היגג שהוא בהתלבטות בגלל פער הגילאים בינינו, שמאד ניכר. כנראה פספס את הודעת הבהצלחה שכתבתי לו איך שהחל הדיון.

זה בסדר, כבר החלטתי בשביל שנינו, כתבתי לו עם ניקוד והקראה בכתיבה תמה. שיהיה ב ה צ ל ח ה. 

ואז הדביל עוד כותב לי סורי על זה שהוא לא בעניין. 

יצויין שהוא לא נראה טוב בעיניי, אבל שכפי שכתוב בפרופיל שלי, אני פתוחה לסוגי מראה ששונים מההעדפה שלי. לא הייתי פוסלת אותו על מראה. אחרים כן. יש לי את השריטות שלי. 

אז א', למה ציפית כשפנית למישהי בת חמישים? שפער הגילאים לא ייראה? וב', נראה לי שנותרו עוד כמה מנות טאקט לא מנוצלות בעזה. אם תצא עכשיו, אולי תספיק להגיע לפני שיאזלו. 

ניוש אף פעם לא עשה לי את זה. רוב הגברים נראים מגוחכים בלבוש נשי, והלבוש תמיד מופרז. במיוחד תלבושת המשרתת הצרפתיה, שעשויה מחומרים שונים מאד ממדי המשרתת המקוריים. 

אבל בשבועות האחרונים, במיוחד לאחר צפייה בסרטון ספציפי, הדמיון שלי ניצת. הבו לי גבר, נעול בכלובון, עטוי חצאית קצרצרה שכל התכופפות שלו בה חושפת טפחיים, מאופר בקפידה וחובש פאה. הבו לי מחבט ארוך עם קצה רחב, וקיבלתם תרחיש מחרמן לעילא ולעילא. 

גם עבד מין, גם השפלה קיצונית, וגם משרתת לכל דבר ועניין. כזו שמנקה, שוטפת כלים, מסרקת ועמלה, כשמדי פעם אני מפריעה לה עם הצלפה באחוריה, מצווה עליה להשתחוות ולנשק את כפות רגליי, מאיצה בה לסיים לנקות, ונהנית באופן כללי מההתרפסות, הצייתנות ומחיקת הגבריות שלה. 

חוץ מזה, סיסי זה שם יפה. 😊

יום שישי. שלווה של סופשבוע. 

ווטסאפ ממספר לא מוכר עם תמונת פרופיל שאינה כוללת פנים שניתן לזהות. 

היי. היית רוצה להיפגש?

מי זה?

רציני, פנוי, גר לבד, משכיל. אפילו יודע לבשל. 

מי זה ומאיפה לך המספר שלי?

פנויה לשיחה?

אם אתה לא עונה על השאלות שלי, אני חוסמת אותך. 

איקס (כתב שם פרטי). נתת לי את המספר שלך.

לא זכור לי. 

עבר זמן.

אז מה נזכרת פתאום? ולמה לא להציג את עצמך ולתת לי הקשר אלא ישר להציע לי להיפגש? זה הכי דושבאג שיש. יום טוב וחיים טובים.

אני מתנצל. 

עכשיו תרגום השיחה:

לפני שנתיים וחצי דיברנו ולא הצלחתי לשכנע אותך להיפגש אתי, כנראה כי אני לא מתאים לך ומחפש סשן מזדמן או שעצבנתי אותך במהלך השיחה. עברו שנתיים וחצי ואני חרמן אש. עברתי על אנשי הקשר שלי וראיתי "שולטת", אז פניתי אלייך. כי ידוע לכל ששמרת את המספר שלי ולא מחקת אותו, שאת זוכרת אותי לטובה או לא זוכרת כמה אני דוחה, ואני אפתה אותך באמירה הנבובה שאני רציני, מה שהוכחתי חד משמעית שאני לא. אז יאללה, בואי אליי עכשיו, אני אחכה לך עירום כי שישי יום קצר, תגמירי אותי ותוך 45 דקות ברוטו אני ארמוז לך שזמנך תם. עד 2022. הולך? 

השילוב של חרדה ושיעמום לא מיטיב עמי. 

החלטתי להפיג אותם עם פוסט שמזמין אתכם ואתכן לשאול אותי כל מה שעולה בדעתכן ןבדעתכם. 

מקווה שלא אתחרט על כך. (: 

אז מה היה לנו היום?

אחד מיבנה שלא מבין מה הבעיה כי אני גרה במרכז.

אחד שלא יכול להיפגש פעמיים בשבוע, בטח שלא אצלו, אבל נראה בול לטעם שלי.

אחד שהצטרף לכלוב ביולי, בחר בכינוי שכולל התיחסות לקקולד והפרופיל שלו ריק. טוען שלא מעוניין בקקולד ושבחר את הכינוי כי היה בזוגיות קקולד חמש שנים. אבל היום לא מעוניין בזה בכלל.

אחד שבחר לחלוק איתי את חוויותיו בכלוב לאחר שאמרתי לו שהוא רחוק מדי, ותינה בפניי את צרותיו עם שולטת שהתבררה כמלכה בתשלום. הבהרתי לו שאני לא עובדת סוציאלית ואיחלתי לו בהצלחה. 

והודעה ממישהו שנפגשתי איתו פעמיים. פעם אחת לפני שש וחצי שנים ופעם נוספת שנה או שנתיים לאחר מכן. הוא מאד נעלב שאני כבר לא אוהבת אותו (מילים שלו). שהרי הוא מסור, לא כמו השולטים מלמטה שאני מרבה להתלונן עליהם בבלוג שלי (שוב, מילים שלו).

אני כבר הבנתי שאפסה התקווה. הדיונים בפורום בשבועיים האחרונים מאד חידדו לי את זה. עכשיו אני נכנסת לצ'אט פעם בשבוע רק כדי לתעד ולפרסם פה מה אני עוברת.

בהצלחה למי שעדיין מקווה ומנסה. תהיו בריאים. 

פחות משעה מאז שנכנסתי לצ'אט, עשרה גברים נחסמו או נשלחו לדרכם עם איחולי הצלחה. 

אף אחד לא קרא פרופיל כי אף אחד לא פנה לפי ההנחיות. התבקשו לקרוא פרופיל. 

"יש ועדת חריגים?". כתוב בפרופיל שלי במפורש שלא. 

"הכל בסדר פרט לעניין אחד". ראה סעיף קודם. 

"אני לא ממש נשלט". אז מה אתה רוצה מחיי? "אני גם לא שולט. הפטיש שלי יותר קרוב לנשלט מאשר לשולט". כן, כי אלה האפשרויות היחידות שיש. או שולט או נשלט. ואני לא בעניין של פטישים, חמוד. 

"אני גר ביבנה". מה במילים "רחוקים, כלומר גרים צפונית להרצליה ודרומית לחולון" בגבולות שלי לא ברור? 

והאחרון, הקש ששבר את גב הנאקה, משאיר רווח מיותר בין מילה לסימן הפיסוק שאחריה. הערתי. אמר שהוא דיסלקט. אמרתי לו שאני מתמחה בדיסלקציה הן מהצד של האבחון והן מהצד של ההוראה. שגיאות כתיב, סבבה. רווח מיותר לא סבבה.

" אבל אני מקליד מהטלפון. זה לא בשליטתי". 

גם אני מקלידה מהטלפון. זה לגמרי בשליטתי. 

"גם המסך שלך שבור?" 

תקשיב, מאמי, זו לא תחרות. אין שום קשר בין מסך שבור לרווחים מיותרים. אם אתה לא מסוגל לקבל תיקון פשוט, כנראה שלא תהיה מסוגל לקבל הוראות. אז תחליט אם אתה בקטע של אגו או של קבלת ביקורת בונה. 

"ממאבחנת הייתי מצפה ליותר הבנה". 

יש לי יותר חסומים ממפגינים שהמשטרה סגרה עם פרשים במשולש רוטשילד הבימה מרמורק. 

מה יהיה, תגידו לי? 

בימים האחרונים יצא לי לנהל בצ'אט כמה שיחות מאד נחמדות עם אנשים מעניינים ומלאי כוונות טובות. 

עם אף אחד אחד לא הסתייע מסיבות לוגיסטיות  בעיקר. ריחוק גאוגרפי, חוסר מיקום.

ולמרות שעסקינן בגברים חמודים, טובים ומתוקים, עדיין מצאתי את עצמי מעירה להם על הליכות ונימוסים. הם קיבלו והבינו. אז הנה לקט נבחר:

1. בשיחה השנייה והשלישית וכל שיחה לפני מפגש ראשון, וגם במהלכו, וגם אחר כך. אל תיזום תוכן מיני או בדסמי. גם אם הגעתי לנושא בשיחתנו הראשונה. זה גורם לי להרגיש לחץ ואי נוחות. כאישה וכשולטת. זה מתפרש בעיניי כשליטה מלמטה. תאמין לי שכשארגיש מספיק נוח, התוכן הזה יעלה. הוא יעלה בכל שיחה ובכל פגישה. אבל ביוזמתי. אם מרגע שהגענו לשיחה בעלת אופן מיני אתה לא מסוגל לחזור לדבר אתי על שום דבר אחר, כנראה אאבד עניין. 

2. אל תבקש ממני תמונות אינטימיות ואל תציע לשלוח לי כאלה. אם השיחה שלנו לא נתנה לך מספיק חומר לדמיון כשאתה מאונן, תפתח פורנהאב. ולא, לא מחמיא לי שהזין שלך עומד בשיא תפארתו בזכותי, ואני לא רוצה לראות תמונה שלו. 

3. אל תקרא לי גבירתי כברירת מחדל. בראשית כל שיחה או פגישה, אני מנטה. כשאחליט שהגיע הזמן לקחת את השיחה לשליטה, אתה הראשון שתדע. ואז תקרא לי גבירתי.

4. אם הגענו למסקנה שקשר לא יהיה בינינו, כי אתה גר רחוק או לא ממוקם או כל סיבה אחרת, אבל נעים לנו לשוחח, אל תנסה להפוך אותי לשולטת וירטואלית. אל תצפה שאנחה אותך איך ומתי לגמור. אל תחלוק איתי את העובדה ששיחתנו נעמה לך כל כך שאוננת עליה. אל תנסה לשחזר רגעים מיניים משיחות שהתנהלו לפני שהחלטנו שלא נתקדם. זה היה אז. עכשיו זה עכשיו. בדיוק כמו עם אקסית. שכבתם כשהייתם יחד. מרגע שנפרדתם, החוקים השתנו. רוצה שאשלוט בך? תגור קרוב אליי בקונסטלציה שמאפשרת לנו להיפגש אצל פעמיים בשבוע בערב.

תודה.

בין אם בגלל הביולוגיה, שקיללה נשים באיבר מין עגול ומכיל וציידה את הגברים בפאלוס, ובין אם כי נולדתי מאתיים שנה מוקדם מדי, אני מצופה להכיל. 

להכיל את התלמידים שלי אני מסוגלת. שמה להם גבולות ולא נותנת להם לחצות אותם. אבל מכילה תסכול, קשיים, בעיות. 

להכיל חברים ובני משפחה אני משתדלת ברמות שונות של הצלחה בתקופות שונות. 

אבל למה אני אמורה להכיל זרים בצ'אט? פנו אליי, השיחה עלתה על שרטון או סתם הגיעה למבוי סתום. סיימתי אותה. כעסו עליי, כמובן שכעסו. למה אני לא מסבירה, מנסה, נותנת צ'אנס? 

לי אסור לכעוס. יותר יפה לי כשאני מחייכת. כשאני מתכעסת, אני נתקלת בזעם. איך את מעזה? כבר כתבו לי בתגובה לביקורת שלי על ההיעלמות באמצע שיחה שההתנהלות שלי מתאימה לגבר ולא לאישה. למעשה, זה היה היום.

ואמרו לי את זה גם מחוץ לכלוב. כשניסיתי לחנות בכחול לבן בחנייה שבעל עסק חסם עם כסא פלסטיק. הוא ניסה לנפנף אותי. לא הסכמתי להתנפנף. הזמנתי משטרה. כשחיכינו לניידת, אחד החברים שלו אמר לי, את גבר או בחורה? ככה לא מתנהגת אישה. חבר אחר אמר לי שאני נהגת מאד גרועה ומסוכנת. מאחר שהאוטו עמד ללא ניע, חצי חונה, לא השתכנעתי. המשטרה אגב, צידדה בי. אסור לבעל עסק לחסום חנייה. 

נחזור לכלוב. לצ'אט. אותם אנשים שוב פונים אליי. ושוב. ושוב. לפעמים אני מתעלמת. לפעמים אני עונה. ובכל פעם השיחה שוב עולה על אותו שרטון ממש, מגיעה לאותו מבוי סתום. וכשאני מצביעה על כך ואומרת שאין טעם להמשיך לפנות אליי, שוב כועסים עליי. את תמיד כל כך קרה? תני צ'אנס. הייתי נחמד אליך. איחלתי לך שנה טובה. לא מגיע לי שתהיי נחמדה אליי ותכילי את הפאקים שלי? אז מה אם אני כבר שנים נעלם לך באמצע שיחה ולא עקבי. עניתי לך וכבר לא היית פה. אז מה אם אחרי שעה של שיחה שבה נתת לי קישור לפייסבוק שלך, כולל תמונות וסרטון וידאו מטעם מקום עבודה קודם שבו את מזדהה בשמך ותפקידך, אני מסרב לשלוח לך תמונה שלי. יש לי ניסיון רע. למה את לא מסכימה להיפגש איתי בלי שתדעי איך אני נראה? תביני אותי. קשה לי. תכילי אותי.

ובכן, חפשו לכם מכילה ומחילה להתחפר בה. טעות במען. אני שולתט עחזריט, לא עובדת סוציאלית. נגעת נסעת. שברת שילמת. עושים תשליך עכשיו, לא? אז ביי אול מינז, תשליך את עצמך מקצה הצוק הקרוב למקום מגוריך ושחרר לי את החיים. תודה ושנה מקסימה שתהיה, חמודים. אצלי נחסמתם. 

אחד הדברים שמאפיינים אותי בכל תחומי החיים הוא שאני מתחילה לחשוב על משהו שעד אותו רגע לא הקדשתי לו מחשבה, משהו טריוויאלי או נוהג, ומנתחת אותו למוות. ואז עושה לו אוטופסיה. ואז מפרקת אותו לגורמים. ומפרקת כל גורם לרמת האטום. 

במקצוע שלי, הוראה, זה מאד עוזר. אפשר לפרק כל נושא לחלקים הכי גרעיניים שלו וללמד אותו שלב שלב, בלי שהתלמידים יפלו בדרך. 

במקרים אחרים, ההבנה רק מעציבה אותי כי אין לי את היכולת לשנות את המצב. למשל, בכל מה שקשור לשליטה נשית. 

אני שולטת, ואני סטרייטית. 

גם במין ונילי, נפוצה עד לזרא התופעה שהאורגזמה הנשית מקבלת משקל נמוך יותר ממקבילתה הגברית. יש חדירה, הגבר מגיע ממנה לאורגזמה, הוא גומר ומסופק, סוף הסיפור. אלא שלא כל הנשים מגיעות לאורגזמה מחדירה, ודאי שלא בו זמנית עם הגבר. 

כשהייתי צעירה, חשבתי שהבעייה היא בי. מכל מה שראיתי וקראתי, נשים גמרו באותה שנייה עם הגבר. ככה זה היה בסרטים ובספרים.

לפחות  היה לי מספיק שכל ישר וחרמנות בריאה כדי לגמור בדרכים אחרות. אחרי שהחבר שלי גמר, הייתי מאוננת עליו ובעזרתו. היה ברור לשנינו ששנינו אמורים לגמור. 

חלפו שנים, נכנסתי לזוגיות בדס"מית. היה ברור כשמש שהאורגזמה שלי במקום הראשון. שקודם כל, אני גומרת, ושתפקידו של בן הזוג שלי הוא להביא אותי לאורגזמה, ואחר כך הוא גומר. 

חלפו עוד כמה שנים ופתחנו את הזוגיות. היו לי מערכות יחסים וניליות ובדס"מיות בתשע השנים האחרונות. היו לי מפגשים מיניים חד פעמיים רבים מדי. צפיתי בפורנו מכל הסוגים. צפיתי בסרטים ותכניות טלוויזיה. שמעתי סיפורים אישיים מגברים ונשים. 

ןאיזו אכזבה לגלות שבעיני הרבה מדי אנשים, שום דבר לא השתנה. תפקיד האישה הוא לספק את הגבר. גם כשברמת ההגדרה היא שולטת. 

נפגשתי עם מישהו. בטעות הוא גמר למרות שהתכנון היה שאני אגמור קודם. מאותו רגע, היה ברור לו שהחלק המיני במפגש נגמר. נשארתי כשחצי תאוותי בידי. 

שוחחתי עם שני חברים. אחד מהם יצא עם מישהי שזרקה אותו כי הוא לא קלט שהוא אמור לדאוג לספק אותה מינית בלי קשר לבעיות הזקפה והגמירה שלו. הוא באמת לא הבין. הוא היה מאד פגוע. 

בפורנו פמדום, נשים על עקבים של 15 סנטימטר כורעות בתנוחה הכי לא נוחה בעולם כדי לשבת על פניו של הנשלט. הוא שוכב לו על הגב בסבבה, והן עושות כושר. בסוף הוא גומר. הן לא. אולי כי הגמירה הגברית מצטלמת יותר טוב. רואים זרע ניתז. אולי זו גם הבעיה מלכתחילה. כשגבר מגורה, רואים שעומד לו. כשהוא גומר, ברור לחלוטין שהוא גמר. העוררות הנשית והאורגזמה הנשית פחות מורגשות חזותית. 

למרבה האירוניה, אורגזמה נשית ניתן לראות דווקא בפורנו מיילדום מסוג forced orgasm. 

מבלוגים של שולטים בכלוב, אני קולטת שמבחינתם הנשלטת אמורה לספק אותם חד צדדית. 

אבל נשלטים לא חושבים שהם צריכים לספק את השולטת חד צדדית. וכל הז'אנר הזה של CFNM. איך אני אמורה לגמור כשאני לבושה? 

מבחינתי, זה ההבדל בין קינקי לנשלט. קינקי מתגרה מינית ממה שנתפס בעיניו כהשפלה או נחיתות. הוא רואה בשולטת אישה שתפקידה להעמיד לו את הזין ולגרום לו לגמור. כי הוא קודם כל גבר שחונך בחברה שלנו, ורק אז נשלט. כי זה מה שהוא רואה בסרטים ובפורנו. 

נשלט, שזה זן נדיר עד נכחד, אשכרה מבין שהתפקיד שלו הוא לשרת את השולטת ולענג אותה בכל דרך שנראית לה ולא חוצה את הגבולות שלו. הוא איכשהו הצליח לצאת מהפרדיגמה הזו לפיה האישה אמורה לספק אותו. 

וככה זה. ואין לי מה לעשות בנדון. וזה עצוב ומתסכל. אבל לפחות אני לא מופתעת בכל פעם שהתכתבות בצ'אט או בווטסאפ או שיחת טלפון מובילה להבנה שהנה, עוד אחד שלא מתאים לי. גם זה משהו.