בין אם בגלל הביולוגיה, שקיללה נשים באיבר מין עגול ומכיל וציידה את הגברים בפאלוס, ובין אם כי נולדתי מאתיים שנה מוקדם מדי, אני מצופה להכיל.
להכיל את התלמידים שלי אני מסוגלת. שמה להם גבולות ולא נותנת להם לחצות אותם. אבל מכילה תסכול, קשיים, בעיות.
להכיל חברים ובני משפחה אני משתדלת ברמות שונות של הצלחה בתקופות שונות.
אבל למה אני אמורה להכיל זרים בצ'אט? פנו אליי, השיחה עלתה על שרטון או סתם הגיעה למבוי סתום. סיימתי אותה. כעסו עליי, כמובן שכעסו. למה אני לא מסבירה, מנסה, נותנת צ'אנס?
לי אסור לכעוס. יותר יפה לי כשאני מחייכת. כשאני מתכעסת, אני נתקלת בזעם. איך את מעזה? כבר כתבו לי בתגובה לביקורת שלי על ההיעלמות באמצע שיחה שההתנהלות שלי מתאימה לגבר ולא לאישה. למעשה, זה היה היום.
ואמרו לי את זה גם מחוץ לכלוב. כשניסיתי לחנות בכחול לבן בחנייה שבעל עסק חסם עם כסא פלסטיק. הוא ניסה לנפנף אותי. לא הסכמתי להתנפנף. הזמנתי משטרה. כשחיכינו לניידת, אחד החברים שלו אמר לי, את גבר או בחורה? ככה לא מתנהגת אישה. חבר אחר אמר לי שאני נהגת מאד גרועה ומסוכנת. מאחר שהאוטו עמד ללא ניע, חצי חונה, לא השתכנעתי. המשטרה אגב, צידדה בי. אסור לבעל עסק לחסום חנייה.
נחזור לכלוב. לצ'אט. אותם אנשים שוב פונים אליי. ושוב. ושוב. לפעמים אני מתעלמת. לפעמים אני עונה. ובכל פעם השיחה שוב עולה על אותו שרטון ממש, מגיעה לאותו מבוי סתום. וכשאני מצביעה על כך ואומרת שאין טעם להמשיך לפנות אליי, שוב כועסים עליי. את תמיד כל כך קרה? תני צ'אנס. הייתי נחמד אליך. איחלתי לך שנה טובה. לא מגיע לי שתהיי נחמדה אליי ותכילי את הפאקים שלי? אז מה אם אני כבר שנים נעלם לך באמצע שיחה ולא עקבי. עניתי לך וכבר לא היית פה. אז מה אם אחרי שעה של שיחה שבה נתת לי קישור לפייסבוק שלך, כולל תמונות וסרטון וידאו מטעם מקום עבודה קודם שבו את מזדהה בשמך ותפקידך, אני מסרב לשלוח לך תמונה שלי. יש לי ניסיון רע. למה את לא מסכימה להיפגש איתי בלי שתדעי איך אני נראה? תביני אותי. קשה לי. תכילי אותי.
ובכן, חפשו לכם מכילה ומחילה להתחפר בה. טעות במען. אני שולתט עחזריט, לא עובדת סוציאלית. נגעת נסעת. שברת שילמת. עושים תשליך עכשיו, לא? אז ביי אול מינז, תשליך את עצמך מקצה הצוק הקרוב למקום מגוריך ושחרר לי את החיים. תודה ושנה מקסימה שתהיה, חמודים. אצלי נחסמתם.
