אבל המגזין קצת איטי ואין לי סבלנות, אז אני מפרסמת אותו פה.
***
אני
אני חסרת מנוחה היום. יותר מדי דברים מתרוצצים לי בראש, והתוצאה היא שאני לא מצליחה לפלטר את מה שיוצא לי מהפה, ביקורתית ונוקדנית יותר מאי פעם.
אני גם לא מצטיינת בהקשבה פעילה או הקשבה בכלל היום.
וככה, הצלחתי לעצבן אותו קצת. וממש לא קל לעצבן אותו. טוב, אולי לא ממש לעצבן, אבל קצת לפגוע.
אנחנו שוכבים זה לצד זה כשהשיחה הלא זורמת בעליל הזו מתרחשת. אבל עכשיו הוא נשכב מעליי, מצמיד לי את הרגליים למזרן עם הרגליים שלו, ומושך את הזרועות שלי אל מאחורי הראש.
אני עוברת שינוי פאזה באבחה חדה, מתפקסת בו ובמצב, אבל נבוכה קצת. אז אני מנסה להתנגד. עם הידיים והרגליים והאגן. מנסה באמת, לא בכאילו. אלא שכל תנועה שלי רק הופכת אותו ליותר נחוש, וזה לא באמת כוחות, אישה מול גבר. בטח אם אני האישה והוא הגבר.
אז אני מנסה להתנגד מילולית. "אתה מכאיב לי!" אני אומרת לו בשילוב מחושב של אמינות והתגרות. "זה לא נעים לי".
הוא לא מתרגש.
"אז תפסיקי להתנגד ותרגעי", הוא אומר לי באדישות שמצליחה להיות גם תקיפה, ומחרמנת אותי מעבר לכל דמיון.
אני נותנת פוש אחרון ומנסה להשתחרר. לא, לא מצליחה.
ואז אני נמסה לגמרי. משהו באנרגיה שלי משתנה.
"סליחה", אני אומרת בשקט.
"ששש... אף הגה", הוא אומר לי ומתחיל להתחכך בי. זה כ"כ נעים לי, הכל, גם המצב, גם החיכוך שלו בי. אני באמת מנסה להיות ילדה טובה ולסתום, אבל נפלטות לי אנקות קטנות של עונג.
הוא מיד מפסיק. והאחיזה שלו בפרקי הידיים שלי מתהדקת מספיק כדי להכאיב לי.
"אמרתי אף הגה", הוא אומר ומישיר אליי מבט מלמעלה. "תעשי מה שאני אומר לך או שאני אעניש אותך".
בשלב הזה, אני כבר שלולית נוטפת. אני נושכת שפתיים כדי לא לגנוח בהנאה כשהוא מפשק לי את הרגליים בכוח עם הרגליים שלו וחודר אליי. אני מצליחה להתאפק אולי 20 שניות לפני ששוב בורחת לי אנחה.
הוא ממשיך קצת אבל אז יוצא ממני.
הוא נושך לי את השפתיים והצוואר, ושילוב של עונג וכאב מציף אותי. הגוף שלי מפריש אנדורפינים בקצב מסחרר.
אחרי שהוא בוחר עונש מגוחך כלשהו, כי בכל זאת, הוא חמוד ומתוק ואין בו עצם סדיסטית אחת בגוף, הוא מרשה לי לסגוד קצת לזין שלו עם הידיים והפה שלי. ללקק, ללטף, לנשק. הוא מרשה לעצמו ליהנות מזה, לשם שינוי. בלי לדפוק חשבון. כנראה שגם הוא מפריש אנדורפינים משלו.
ואז הוא עוצר אותי ומורה לי לחזור לשכב על הגב. או אולי להיכנס לדוגי. והפעם זה כבר ממש בסדר מצידו שאני עושה קולות של הנאה כשהוא מזיין אותי בנחישות וברגישות עד שהוא גומר. לפניי.
הוא יוצא ממני ונשכב לידי, מסופק. כשהוא מביט בי, הוא רואה את החיוך הדבילי והרעב בעיניים, ומבין שהכל בסדר. יותר מבסדר. ושאני לא צריכה לגמור כדי לחייך ככה.
אני מבקשת רשות לגמור, מתהפכת על הבטן, מאוננת בפראות וגומרת תוך דקה וחצי.
"תודה", אני לואטת לכתף שלו שמחבקת אותי אחרי תקופת הצינון המתחייבת מאורגזמה. "הייתי צריכה את זה".
אני מאוזנת, נינוחה, המוח הוריד טורים. הארקה.
אתה
אני מת על זה שיש לה שכל ופה ודעות וידע. באמת, זה כיף ומפרה ומחרמן. גם זה שהיא מתקנת לי את העברית לא מפריע לי. אבל היום היא קצת מעצבנת. היא לא מקשיבה לי, לא קשובה אליי, קוטעת אותי כל שנייה. כשחוט המחשבה שלי אובד לבלי שוב, והיא ממשיכה לדבר בלי לשים לב בכלל, אני מרגיש פגוע.
ואז אני מבין שהיא פשוט נכנסה ללופ. המנוע שלה על טורים גבוהים, ואין לה מושג איפה הברקס. אין לי כוח להסביר לה את זה ולנסות לחפש אותו יחד איתה במבוכים המתפתלים של המוח שלה.
ואני גם קצת נעלב ועצבני אחרי יום עבודה מלא טינאייג'רים מעצבנים.
אז אני עולה עליה ומרתק אותה בכוח למזרן. הרגליים שלי על שלה, הידיים שלי על פרקי הידיים שלה, מושכות אותן לצד הראש.
היא לא מאמינה שזה קורה לה. היא מנסה לנער אותי ממנה. האמת, אני די מתרשם מהחוזק שלה. הזרועות שלה לא ממש מזיזות לי, אבל הרגליים והגוף שלה נותנים פייט רציני. בשלב הזה, זה כבר מאבק לכל דבר, ואני נכנס אליו ברצינות. אני הרבה יותר חזק ממנה. קללל.
"אתה מכאיב לי!" היא אומרת לי, ואני שומע בקול שלה שהיא לא מאמינה שהבחור המתוק והחמוד נהיה כזה מניאק בלי שום התראה. "זה לא נעים לי".
אני כמעט מאמין לה, אבל משהו בהבעה שלה מסגיר שהיא לא באמת כואבת ונעלבת. אולי זה הזיק בעיניים.
"אז תפסיקי להתנגד ותרגעי", אני אומר בתקיפות.
היא עושה עוד ניסיון קטן להשתחרר ומוותרת.
"סליחה", היא אומרת בקול קטן.
אני ממש מתפתה לשחרר אותה ולנשק אותה, להגיד לה שהכל בסדר. לעשות לה נעים.
אבל עומד לי בטירוף, והאדרנלין שנדרש להכניע אותה זורם לי בעורקים. ובאמת שאני לא רוצה לשמוע אותה מתחכמת עכשיו.
אז אני אומר לה, "ששש... אף הגה", ומתחיל להתחכך בה. היא רפויה ורכה ונעימה. אני עומד לחדור אליה, אבל אז היא פולטת אנקות קטנות של עונג.
היא כמו נבל או כלי מיתרים אחר שאני רק לומד להכיר. ונעים לי לפרוט עליה. אז אני מחליט להתאפק עוד קצת ולראות כמה המיתרים שלה מתוחים וקרובים לפקוע.
"אמרתי אף הגה", אני אומר לה. "תעשי מה שאני אומר לך או שאני אעניש אותך".
היא מביטה בי במבט מצועף, לוקחת נשימה עמוקה וממש נושכת שפתיים כדי להחניק את גניחות ההנאה שלה. בשלב הזה אני כבר כ"כ מגורה, שאני מפשק לה את הרגליים בכוח וחודר אליה. אני נהנה כמו שהרבה זמן לא נהניתי ממיסיונרית. ולכן, כשהיא נאנחת, אני ממשיך קצת.
אבל מילה זו מילה. אמרתי לה שהיא תחטוף עונש אם היא לא תציית לי. אז אני יוצא מהכוס הנעים שלה, נושך לה בעדינות את השפתיים והצוואר, ומעניש אותה קצת.
בשלב הזה, הזין שלי קצת מאוכזב ממני ומסדר העדיפויות שלי, ואני מחליט לפייס אותו. אני אומר לה לטפל בו, והיא מסתערת עליו עם הידיים והפה, מלקקת, מלטפת ומנשקת כל סנטימטר שלו, כולל הביצים. אני לא מבין מה קורה פה כי היא אמרה שהיא לא אוהבת למצוץ, אבל היא באמת לא מוצצת, רק מכניסה את הקצה לפה שלה. והיא באמת בעניין. אז אני נהנה מזה שהיא נהנית ונהנה גם בלי קשר כי היא עושה עבודה מעולה.
עכשיו אני כבר ממש חם, אז אני אומר לה לשכב על הגב. או אולי להיכנס לדוגי. אני חודר אליה ומזיין אותה, ואני גומר.
אני נשכב לידה ובודק מה מצבה. בכל זאת, עברה עליה חוויה לא פשוטה ולא הייתי ממש קשוב אליה בדקות האחרונות. אני שמח לראות שהיא מחייכת את החיוך הזה שלה ונראית בסדר גמור פלוס.
היא מפתיעה אותי כשהיא מבקשת רשות לגמור. אני כמובן מרשה לה, והיא מתהפכת על הבטן, מאוננת בפראות וגומרת תוך דקה וחצי.
"תודה", היא מחבקת אותי כשעוברת לה הרגישות הפוסט אורגזמית הרגילה. "הייתי צריכה את זה".