המנטליסטית

מאחר שאני דומיננטית גם בחיים וגם במיטה, ומאחר שאני פמיניסטית, הטעם שלי בגברים נוטה להיות אחיד בין אם מדובר בווניליים או בנשלטים.

לא מאצ'ואיסטים. לא מגודלים. לא זכרי אלפא (מה זה זה?).

אני אוהבת אותם חמודים.

עכשיו, הרבה גברים מתבאסים מזה שקוראים להם חמודים. זה מתפרש בעיניהם כדרך מנומסת לומר שהם לא מספיק מסוקסים, גב גבר. שהם לא נחשקים על ידי מי שמכנה אותם כך. 

אבל אני אוהבת חמודים. בעיניי חמוד זה מושך, סקסי, לא מאיים, ראוי, נחשק. The total package.

מה שכן, לקרוא למישהו "חמוד" בסשן זה בהחלט משפיל, מקטין ומחרמן. 

בוא חמוד, שב לידי. 

נעים לך, חמוד? (כשאני מבצעת אקט כוחני ומשפיל) 

הרבה שנים חשבתי שאני עצמי לא חמודה. שאני מגושמת מדי, רצינית מדי, חסרת חן. 

אבל בן זוגי שיחיה, מלך הכפרעליו העולמי, חושב שאני חמודה. והוא קורא לי חמודה. ולמרות שבכל פעם כזו משהו בי מתמרד כי אני מקשרת את זה לחמוד שיוצא לי מהפה בסשן, אני מבינה שהוא לא בא משם. 

אחד מבני הזוג המשניים שהיו לי אמר לי שאני חמודה ברמה של קלטות ילדים. 

אז נראה לי שאני מרשה לעצמי להיות חמודה עם אנשים שאני בוטחת בהם. 

וכולי תקווה שאמצא מישהו חמוד שירגיש נוח להיות חמוד לצידי. או מתחתיי. חמוד ככפתור. חמוד כמו הכלבלבים האלה שנראים כמו כלבי צעצוע. חמידות זה חמוד. אני רוצה חמוד מחמד. 

יצא פוסט חמוד! 

בעקבות הדיון שפתחתי בפורום על תקשורת חוץ כלובית, פתחתי טלגרם. כדי שכל פרנואידי הכלוב לא יצטרכו לחשוף את זהותם בפניי. 

כמעט מיד פנה אלי מישהו. את שמו לא זיהיתי. הוא עצמו לא בטוח איך הוא מכיר אותי, נראה לו שמהכלוב.

תודה, לא מעוניינת.

את תמיד כ"כ שלילית?

נחסם.

עכשיו פונה אליי בשמחה גדולה עוד כלוביסט מהעבר הרחוק. נופל על צווארי כאילו למדנו יחד שמונה שנים ביסודי ואנחנו בפגישת מחזור. באמת לא מבין למה אני לא נלהבת שהוא הפציע שוב בשמי חיי.

וזה עוד לפני שנתתי למישהו את הטלגרם שלי. פשוט אנשים שפנו אליי כי אני ברשימת אנשי הקשר שלהם. אני תוהה כמה פניות כאלה עוד אקבל, וכמה אגרסיות הם יוציאו עליי כשאומר להם בנימוס ללכת להתקוועד. 

אז כמו בקופה ראשית, עיין ערך מלגזענית, אני מכנה אותם טלגרמעיקים. טלגרמטרידנים.

איף. נמאסתם. 

אתמול התחסנתי בפעם הרביעית. בפעמים הקודמות, תופעות הלוואי כללו מעיכות במשך יומיים שלושה וקצת כאבים. 

הפעם, תופעת הלוואי היחידה היא אלרגיה לבולשיט. 

אחד האתגרים המתמשכים בחיי הוא לבוא בטוב. להיות אותנטית וכנה. 

למה זה אתגר? כי הרבה פעמים זה אומר להיות חשופה ופגיעה, ולא כל מי שאני במגע איתו הוא אדם טוב ומתחשב.

זה אתגר כי זה גם דורש אומץ וביטחון עצמי. כששואלים אותי כמה אני שוקלת, ואני עונה בכנות, אם אני לא שלמה עם המשקל שלי או חסרת ביטחון לגביו, זה מעמת אותי עם המציאות הלא אידאלית. בערך 82 קילו על 1.63, אגב. ביום ראשון דיאטנית ואז נדע בדיוק.

וזה אתגר כי להיות כנה עם עצמי ועם העולם לגבי מה אני רוצה, צריכה ומצפה הרבה פעמים מוביל לאכזבה. כי להגיד במפורש שאני רוצה אינטימיות ורגש בקשר השליטה שלי מרתיע הרבה גברים. כי נשלטים הם קודם כל גברים, עם כל הצער שבדבר. 

הרבה יותר קל להגיד חצאי אמיתות או שקרים לבנים. מפתה, אבל שגוי. כי האמת תצא בסוף לאור. גם אם לא אבטא אותה במילים, היא תתבטא במעשים. 

אז אני משתדלת להיות כנה ואותנטית, ובמקביל לעבוד על הביטחון העצמי והאומץ כדי שייקל עליי להיות כנה ואותנטית. 

כשזה עובד, זה מדהים. אני באה בטוב להרבה אנשים. סטודנטית אמרה לי פעם שאני תמיד אומרת להם את האמת, בלי כחל ושרק, ושזה מאד מרגיע עבורה. 

חברים וחברות שלי בפייסבוק מאד מעריכים את הכתיבה הכנה והחשופה שלי. את זה שאני כותבת על הטוב והרע והמכוער. הרבה מהם מגיבים באופן שמאד מחזק אותי. כשאני כותבת ששגרה יומית כלשהי קשה לי, ומסתבר שלא מעט מהם גם חווים אותה כקשה, למשל. לפני שכתבתי עליה פוסט, לא ידעתי שיש עוד כמוני. כי לא מדברים על זה. לא נעים, מפחדים מביקורת ומדחייה. 

בן הזוג שלי הבין מזמן שכשאני שואלת אותו שאלה, אני מעדיפה תשובה כנה, גם אם היא לא נעימה. אני מראה לו הקלטה של שיחה עם סטודנט שהסלימה. והוא אומר לי בדיוק מה הוא חושב. היכן הייתי בסדר והיכן נהגתי לא נכון. 

אבל כשזה לא עובד, זה מפעיל אותי ומטרגר אותי ברמות של שפוך חמתך על הגויים. כשאני נתקלת בחוסר כנות אחרי שבאתי הכי מדויקת וכנה ואמיתית, אני יורקת אש וגופרית. 

ואני לא נרגעת עד שקורה אחד משני דברים. או שהצד השני מתקפל, מניף דגל לבן, נכנע ללא תנאי ומתנצל, או שאני מבינה שאין פרטנר ונוטשת את הדיון. סטודנטית שרימתה במבחן ומכחישה, ועוד תוקפת אותי, כנראה שתעלה לוועדת משמעת, תורשע, תחזור על הקורס ותתנהג למופת. ועל הדרך תשמע לאיזה דציבלים המרצה שלה מסוגלת להגיע. היא וכל השכונה. 

אם היא מודה ומתנצלת, לעומת זאת, עוברים הלאה בלי דרמות. מקבלת אזהרה או אפס, עושה מועד ב', ופותחים דף חדש. 

אז פה, בכלוב, בימים האחרונים היה לי מזה ומזה. היתה שיחה ופגישה מקסימה עם מישהו שמאד השתאה מהכנות שלי והגיב אליה באותו אופן, והאינטראקציה היתה נדירה ומפעימה עבור שנינו. כשהוא טיפה זייף, עימתתי אותו עם זה בעדינות והוא קיבל והסביר. 

היו כמה שיחות שהתחילו בטוב ונגמרו לא בטוב. לפני שאני חותכת אני תמיד מסבירה למה. ולרוב הצד השני לא מקבל ומנסה להמשיך לשכנע. תודה לאל על אופציית החסימה. 

אבל אלוהים שבשמיים, כמה קשה ומתיש. תקשורת בין גברים לנשים כושלת בגלל הנחות מוצא כ"כ שונות. ובגלל הרגלים של שנים. גברים לא כנים עם עצמם ועם נשים, ונשים לא כנות באותו אופן. 

גברים לא תמיד מודעים להנחות האלה. מטריף אותי שאישה שיוזמת תקשורת אחרי שנוצרה תקשורת ראשונית נתפסת כנודניקית ולחוצה, והיא אמורה לחכות שהגבר יפנה אליה. הייתי בקשר כזה עד שהבנתי שזה הדפוס. שנתיים מהחיים שלי. נשלט שבכל התקופה הזו, המפגשים היו ביוזמתו. כשנחה עליו הרוח, הוא היה שולח לי הודעה והיינו נפגשים. אבל אם חלילה עברו שבועיים בלי שהוא יזם ואני הייתי פונה אליו, הוא היה שם לי ברקס. 

לקח לי המון זמן לראות שזה הדפוס, וכאמור, סיימתי את הקשר בעקבות זאת. אבל הוא לא לבד. 

גברים רגילים לפנות ולהידחות או לזכות להתעלמות. אז הם פונים מלאי הבטחות והצהרות. מה שכתוב לי בפרופיל זה בול מה שהם רוצים. והם תמיד מדברים על קשר. אבל כזכור, האמת תמיד יוצאת לאור, במעשים או במילים. ובשלב כלשהו, הרבה לפני שהקשר המתהווה מבשיל למפגש, ובדרך כלל אחרי סשן וירטואלי, הם מתגלים במלא קלונם. מי שהבטיח, לא מקיים. 

והם אף פעם לא מבינים מה הבעייה. אז לא דיברתי איתך שבועיים. לא הייתי פה. היו לי עניינים. אבל עכשיו אני פה, אז למה את לא רוצה לדבר אתי? 

אני תמיד מסבירה. אבל כשהצד השני מנרנר או מבטל או לא אותנטי וכן עם עצמו או אתי, אני מתכעסת. וכשאני קוצפת, וואי וואי וואי. 

לקחת את הנחמדות וההשקעה שלי והנכונות שלי כמובנות מאליהן? נו סופ פור יו. קאם בק נבר. 

לכולנו יש מגננות. וקל לי לברוח מהמבוכה להתחכמות ולשנינות. אבל אני מאמינה בכל לב שזו לא הדרך. 

אני מנטה, ואני מחפשת מערכת יחסים עם נשלט. אני מחפשת קרבה ואינטימיות. אני מחפשת חיבוקים וכרבולים. במפגש של שלוש שעות, אפשר לשלב גם וגם. אפשר לסשן לנשלט את האמ אמא, פעמיים לפחות, אבל בין אורגזמה לאורגזמה לדבר ולהתחבק. 

אני מנטה ואני אישה. אני צריכה ביטחון ויציבות. יש לי המון לתת, ואני יודעת מה אני שווה. ואני יודעת שפוסטים מחרמנים על סשנים מקבלים יותר לייקים ומניבים יותר פניות, אבל זה לא מעניין וזה לא העניין. 

תודה שקראתם. תיזהרו מאד בתגובות. 😊

המגה בייב מיום חמישי בוחן את הגבולות שלי. 

בהתחלה הוא עשה לי אנמאץ' בטינדר. 

הבוקר, הוא התחיל להפגיז אותי בהודעות זימה. הוא יודע לא להגזים. הוא לא שלח לי דיק פיק. אבל כן שלח תמונה שלו חצי לבוש עם זקפה.

אמרתי לו שאשמח להיפגש, אבל לא היום.

לפני כמה דקות הוא שוב התחיל מו"מ לגבי הגבולות שלי. הבהרתי לו שחדירה בלי קונדום לא תהיה, שאני לא מתכוונת לבצע בו מין אוראלי ממושך, ושהוא לא יגמור לי על הפנים. פרט לזה, בכיף.

אבל גם אנאלי לא ועוד מלא דברים, הוא כתב.

לא ידעתי שאנאלי על הפרק, עניתי לו, אבל נכון. גם לא אנאלי, אלא אם אתה הנחדר.

ולפני יום שלישי אני לא יכולה. לא בגלל משחקים. סוף סמסטר. מבחני סיום.

הוא איחל לי הצלחה בבחינות, הילד המפונק והגחמני הזה. בדיוק כמו שכשהלכתי ממנו בחמישי, הוא איחל לי ערב נעים בכזו קרירות, שלא ממש הופתעתי כשראיתי שהוא עשה לי אנמאץ'.

אני מאד שמחה שהמניפולציות האלה לא עובדות עליי. מתאים לך? סבבה. בשמחה, בתשוקה ובחפץ כוס. אתה נראה סוף, אתה מעולה במיטה והכלבה שלך מתוקה.

לא מתאים לך? גם סבבה. מאחלת לך מכל הלב שתמצא מישהי שתרד לך שעה, תתן לך לגמור לה על הפנים, ותקיים איתך יחסי מין לא מוגנים.

אף אחד, ולא משנה עד כמה הוא גורם לי לרייר, לא שווה את זה.

ת'כלס, נראה לי שהחרמנות שלו תנצח והוא ינופף בדגל לבן. אבל גם אם לא, לא נורא. 

אני מאד שמחה לבשר שהערב היה לי דייט שהיווה פיצוי הולם על הדייט הקודם, על העובדה שמחר בבוקר אני מלמדת ועל ילדותי העשוקה. עד כדי כך. 

הבחור נראה מדהים בתמונות ובמציאות. הוא כאילו נתפר במיוחד עבורי. בלונדיני נמוך ומקועקע עם עיניים כחולות וזיפים עדינים. הוא גר בדירה מהממת עם הכלבה הכי חמודה שראיתי אי פעם. עישנו, שתיתי תה צמחים, ויצאתי ממנו מסופקת לחלוטין. אם היה דירוג משתמשים בטינדר, הייתי נותנת לו טופ מארקס בכל הקטגוריות.

הקטע הוא שכשהוא פנה אלי, נדלקו לי מספיק נורות אזהרה כדי להאיר את כל רמת גן. אלמלא הוא נראה כ"כ טוב, הדייט הזה לא היה  יוצא לפועל. כל אחת מהנורות האלה כבתה בתורה.

הוא נהנה לרדת יותר מכל דבר אחר. והוא עושה את זה ממש טוב. הוא היה קשוב אליי ולא שקוע בעצמו. הוא ונילי למדי, אבל פתוח לאקטים פחות שגרתיים, ויש לו קעקועים יפהפהיים על אמות שתי הזרועות.

למעשה, עשר דקות אחרי שהוא הפסיק לגעת בי, התחלתי לחוות אורגזמה חזקה וממושכת, דבר שבחיים לא קרה לי.

אני עדיין לא מאמינה ששפר עליי גורלי ככה. אם היה דירוג משתמש בטינדר, הייתי נותנת לו את הציון הכי גבוה בכל הקטגוריות.

איזה כיף! 

הרזומה הלא מאד מפואר שלי בטינדר כולל חמישה דייטים בארבע שנים.

הדייט הראשון זכה בקלות ובפער בתואר הדייט הגרוע בחיי. הוא לא הגיע לסקס, אבל הוא כן הגיע למקומות מאד מכוערים. 

השני היה בפינלנד. הוא היה ממש מוצלח והראה שגם סטוץ יכול להיות נעים ומכבד.

השלישי היה מוכוון מין בדסמי לייט, סיפק את הסחורה, והיה בסך הכל חווייה חיובית.

הרביעי היה תוצר של דייט שבוטל בדקה התשעים עם מישהו מהכלוב. החלטתי שאני טעונה מדי בחרמנות מכדי לתת לה להתפוגג. מצאתי בחור יפה, שטני, נמוך וחטוב עם גוף מושלם. היה טוב וטוב שהיה. הסקס עצמו לא היה עד כדי כך טוב.

ואתמול היה הדייט החמישי, והאחרון לעת עתה. הבחור נראה טוב בתמונות ובווטסאפ, היה מקסים ולא סליזי, היה וייב טוב וזורם, ונראה היה ששנינו מחפשים לא רק סקס קבוע אלא גם יזיזות. ערבים שמתחילים בעישון ושתייה, ממשיכים לסקס, צחוקים, דיבורים והתלטפויות, ומסתיימים בעוד סקס.

הוא לא ידע שאני שולטת. הדיבור בינינו היה ונילי. באיזשהו שלב הוא כנראה ניסה לרמוז לי שהוא קינקי, אבל אמרתי לו שזה לא על השולחן לעת עתה. 

בפועל, קיבלתי את הדבר האחד שאני נמנעת ממנו בכל מחיר בשנים האחרונות: נשלייט, קינקי, שולט מלמטה, שלא הצליח וגם לא ניסה לראות אותי מרוב שהוא התלהב מכך שאני שולטת.

ועוד מישהו שמתחבר לשליטה פיזית בלבד, בעוד שאני בחרתי בכינוי מנטה בגלל שאני מתחברת לשליטה מנטלית.

מאחר שהייתי גם מסטולית וגם מבוסמת קלות, ענן נעים ערפל את חושיי וזרמתי איתו. היה גם כיף לשבור צום מיני של כמעט שנה, והוא בהחלט יודע לרדת ולעשות רימינג, הבחור. אפילו נהניתי מאד לדחוף לו אצבעות ולהרגיש אותו מתכווץ עליהן. להחדיר איברים לחור חם, רטוב והדוק זה כיף.

אבל חזרתי הביתה מבואסת, וגם שיתפתי אותו בתחושה שלי לפני שהלכתי. לא זה מה שסיכמנו, לא זה מה שרציתי, ולמרות שהייתי מאד ברורה לגבי מה כן ומה לא, הוא ניסה בכל זאת.

סגרתי את הפרופיל בטינדר לעת עתה. גלידריה שאני מזמינה בה גלידת מנטה אבל מקבלת בה גלידת וניל עם פצפוצים, טעימה ככל שתהיה, לא שווה ביקור חוזר. 

פנטזיה, כמובן שפנטזיה. אקשן אמיתי לא היה לי בערך מתחילת המגפה.

לא חוכמה לעמוד על הברכיים. גם לא עם ידיים מאחורי הגב. כל אחד יכול ללקק כפות רגליים או לרדת. 

אבל לעמוד על הברכיים לצד המיטה שאני שרועה בה בנוחות, ולענג בו זמנית את שתי הפטמות שלי זה כבר יותר מאתגר. הראש רכון על השד שקרוב לקצה המיטה, מלקק ויונק פטמה א', והיד נשלחת לעבר השד השני וממוללת את פטמה ב'.

לרוב, הלשון עושה עבודה טובה יותר, והיד מגששת ומוצאת אבל לא עושה עבודה יסודית מספיק. 

ולכן, כשאני מושכת אותך מהשיער למצב זקוף ומעיפה לך סטירה מצלצלת, אין לי שום נקיפות מצפון. 

אמרתי לך לענג את שתי הפטמות שלי, עבד. אתה טיפש או לא מספיק צייתן?

אתה מנסה למלמל התנצלות רפה, אבל סטירה נוספת ניחתת עליך.

סתום ת'פה.

אני מושיטה לך את היד שסטרה לך ומצווה עליך לנשק אותה. ואז ללקק אותה בין האצבעות, אחת אחת. את זה אתה דווקא עושה לא רע יחסית לאפס, וזה מאד מגרה, כך שכשאני דוחפת לך את האגודל לפה ומורה לך למצוץ אותו כמו זין, עם תנועות עולות ויורדות של הראש, אני לא חשה שום מוסר כליות.

עכשיו תחזור לענג לי את הפטמות. הפעם, תתחיל עם היד.

את זה אתה מצליח לעשות. אבל כשאני דוחפת את הראש שלך לפטמה הקרובה אליך, אתה שוב מוכיח שגברים ומולטיטאסקינג לא הולכים יחד. כנראה פגם גנטי.

אני נאנחת.

עלה למיטה, עבד.

אני משכיבה אותך על הירכיים שלי לרוחב המיטה ומתחילה לסטור לישבנים שלך. חזק, חלש, פלח שמאל, פלח ימין. בו זמנית אני דוחפת לך אצבע לפה שתמצוץ. לי אין שום בעייה עם מולטיטאסקינג. להיפך. אם אפשר להכאיב לך בשתי ידיים, ובמקביל גם להוסיף השפלה מילולית, זה ממש בזבוז לא לעשות זאת.

אתה מקבל צ'אנס אחרון לענג לי את הפטמות. אולי כשאתה על המיטה יהיה לך יותר קל.

בהחלט נרשם שיפור, אבל אם אתה כבר על המיטה, לא חבל? אני מפשקת רגליים, מצווה עליך להתמקם ביניהן, ולרדת לי בזמן שאתה מאונן לי. לזה אפילו אתה מסוגל. הדגדגן והכוס שלי קרובים מספיק, ואתה מיומן ומאולף מספיק זמן.

אחרי שאני גומרת, אני מורה לך לכבות את האור. לשם כך אתה צריך לקום מהמיטה ולגשת לפתח החדר, שבו נמצא המתג. החדר גדול, וההליכה לקצהו ארוכה ומעייפת למי שבילה את השעה האחרונה בליקוק ועינוג, ולכן כשאני אומרת לך להישאר שם עם הפנים לקיר, אני מרגישה ממש טוב עם עצמי. כשאתעורר, תוכל לחזור לעמוד על הברכיים לצד המיטה. 

כל כך הרבה זמן לא היה שום כלום, שהתחלתי לחלום חלומות בדסמים. 

עכשיו התעוררתי מאחד כזה. ובחלומי, ראיתי מודעה בכלוב על אדון ונשלטת שמעוניינים לצרף צלע שלישית. מכל המקומות בעולם, הם מקבלים את המעוניינים בקניון בכפר סבא. בחלק שלו שהוא קצת כמו מתנ"ס.

בן זוגי ואני מגיעים לקניון הזה במקרה, ואני רואה שבעלון הפרסומי של הקניון, בינות לפרסומות של חנויות, שוב מופיעה המודעה הזו. הפעם מזמינים שולטים לחדר אחד, שולטות לחדר אחר, נשלטים לחדר שלישי ונשלטות לחדר רביעי."מחכים לכם!", היה כתוב בסוף.

אני מבקשת מבן זוגי שיחכה לי כי אני רוצה לבדוק משהו. הוא מבקש לראות את העלון ואני מסרבת. הוא חוטף לי אותו מהיד, ואני זועמת עליו.

אני בלי הטלפון הנייד, ולא קבענו איפה ניפגש שוב ומתי, אבל אני הולכת ממנו. מחפשת את המקום. הקניון הומה אדם וקשה להתמצאות. מעליות, מסדרונות, ואני מגיעה למתחם שקט שחולש על קומה שלמה. נערות צעירות משמרטפות על תינוקות בעוד אימותיהם (של התינוקות, לא של הנערות) אומרות להן בבדיחות הדעת שהן הולכות לייצר תינוקות חדשים. אני קולטת שמדובר בעצם בכת שבראשה עומד שולט. זה די דוחה בעיניי, אבל אני כ"כ מגורה שאני נחושה למצוא אותו ואת הנשלטת שלו ולבדוק היתכנות.

בסוף אני מוצאת אותו עם עוד גבר במיטה. שניהם לבושים. המיטה עצומה אבל נמצאת בחלל פתוח. החלל אפלולי. אפלולית כזו של לפנות ערב.

אני מביטה בהם. הם מביטים בי. המבט שלהם מזמין, אבל אני מחליטה נגד. בלי מילה אני הולכת משם.

***

וזה מאד משקף את המציאות. רוצה, משתוקקת, צריכה, אבל בסופו של דבר, מנהיג כת וחבר במיטה ענקית בקניון זה no go. או בגרסת הצ'אט, נשלטים שרובם לא בל' רבתי ובא' גלי, ומיעוטם עושים רושם טוב בחצי השעה הראשונה ולא מצליחים לתחזק אותו לאחר יום או יומיים.

***

אני אמשיך לחלום. 

שמתי לב שכשאני מפתחת התעניינות במישהו, אני מפלרטטת באופן שמאד מרמז על היותי שולטת. 

זה מעבר ל-banter, כלומר הקנטות פה ושם שמזכירות יותר מכל משיכה בצמות של הילדה שאוהבים בכיתה ד'.

זה ממש הקטנה, לעג, עלבון, רק שזה נאמר בהומור שלפחות כלפי חוץ מסווה את הירידה על הצד השני כהלצה.

זה לחפש אותם בקטנה ולעשות עניין מכל אי דיוק שלהם. כשהם אומרים "יאללה, בואי, אני פנוי הערב", לענות להם ב"באמת? עם הכישורים החברתיים המפותחים שלך אין לך תכניות להערב? אני בהלם". זה לומר שמזל שהגיע שק האגרוף שהזמנתי כי לפני כן הם היו שק החבטות שלי.

אלמלא הייתי מעוניינת בהם, אני מניחה שלא הייתי מעזה להתייחס אליהם ככה. בן זוגי אומר שזה מאד תוקפני ויכול לפגוע או להעליב. הוא כבר שלח אותי כמה פעמים להתנצל בפניהם אם הם נפגעו ממני. בכל הפעמים האלה הצד השני הבטיח לי שהוא לא נעלב והמשיך את הפלירטוט.

אני תוהה אם זה כי אני שולטת, ועוד שולטת מהסוג שהשפלה מילולית והפגנת עליונות במילים הן לחם חוקה.

כל זה קורה מחוץ לכלוב, בעולם הוונילי.

בכלוב אני מרגישה הרבה יותר חופשייה לעשות את כל זה. זה מגרה אותי מינית לשוחח עם אדם אינטליגנטי ורהוט, ולשחוק אותו לעפר ואפר בתחום הזה ספציפית. או בכל תחום שהוא מרגיש בטוח לגביו. אם הוא חושב שהוא נראה טוב, לאתר את הפגמים שלו, בדרך כלל כאלה שמפריעים רק לי, ולהדגיש אותם. גובה מופרז, ריבוי נקודות חן. כאלה.

אני תוהה אם זו רק אני. ולכן מפנה את השאלה אליכם ואליכן. יש לדעתכםן קשר בין נטייה בדסמית לאופן הפלירטוט? יש רמזים מטרימים?

תודה.