המנטליסטית

אני מאד שמחה לבשר שהערב היה לי דייט שהיווה פיצוי הולם על הדייט הקודם, על העובדה שמחר בבוקר אני מלמדת ועל ילדותי העשוקה. עד כדי כך. 

הבחור נראה מדהים בתמונות ובמציאות. הוא כאילו נתפר במיוחד עבורי. בלונדיני נמוך ומקועקע עם עיניים כחולות וזיפים עדינים. הוא גר בדירה מהממת עם הכלבה הכי חמודה שראיתי אי פעם. עישנו, שתיתי תה צמחים, ויצאתי ממנו מסופקת לחלוטין. אם היה דירוג משתמשים בטינדר, הייתי נותנת לו טופ מארקס בכל הקטגוריות.

הקטע הוא שכשהוא פנה אלי, נדלקו לי מספיק נורות אזהרה כדי להאיר את כל רמת גן. אלמלא הוא נראה כ"כ טוב, הדייט הזה לא היה  יוצא לפועל. כל אחת מהנורות האלה כבתה בתורה.

הוא נהנה לרדת יותר מכל דבר אחר. והוא עושה את זה ממש טוב. הוא היה קשוב אליי ולא שקוע בעצמו. הוא ונילי למדי, אבל פתוח לאקטים פחות שגרתיים, ויש לו קעקועים יפהפהיים על אמות שתי הזרועות.

למעשה, עשר דקות אחרי שהוא הפסיק לגעת בי, התחלתי לחוות אורגזמה חזקה וממושכת, דבר שבחיים לא קרה לי.

אני עדיין לא מאמינה ששפר עליי גורלי ככה. אם היה דירוג משתמש בטינדר, הייתי נותנת לו את הציון הכי גבוה בכל הקטגוריות.

איזה כיף! 

הרזומה הלא מאד מפואר שלי בטינדר כולל חמישה דייטים בארבע שנים.

הדייט הראשון זכה בקלות ובפער בתואר הדייט הגרוע בחיי. הוא לא הגיע לסקס, אבל הוא כן הגיע למקומות מאד מכוערים. 

השני היה בפינלנד. הוא היה ממש מוצלח והראה שגם סטוץ יכול להיות נעים ומכבד.

השלישי היה מוכוון מין בדסמי לייט, סיפק את הסחורה, והיה בסך הכל חווייה חיובית.

הרביעי היה תוצר של דייט שבוטל בדקה התשעים עם מישהו מהכלוב. החלטתי שאני טעונה מדי בחרמנות מכדי לתת לה להתפוגג. מצאתי בחור יפה, שטני, נמוך וחטוב עם גוף מושלם. היה טוב וטוב שהיה. הסקס עצמו לא היה עד כדי כך טוב.

ואתמול היה הדייט החמישי, והאחרון לעת עתה. הבחור נראה טוב בתמונות ובווטסאפ, היה מקסים ולא סליזי, היה וייב טוב וזורם, ונראה היה ששנינו מחפשים לא רק סקס קבוע אלא גם יזיזות. ערבים שמתחילים בעישון ושתייה, ממשיכים לסקס, צחוקים, דיבורים והתלטפויות, ומסתיימים בעוד סקס.

הוא לא ידע שאני שולטת. הדיבור בינינו היה ונילי. באיזשהו שלב הוא כנראה ניסה לרמוז לי שהוא קינקי, אבל אמרתי לו שזה לא על השולחן לעת עתה. 

בפועל, קיבלתי את הדבר האחד שאני נמנעת ממנו בכל מחיר בשנים האחרונות: נשלייט, קינקי, שולט מלמטה, שלא הצליח וגם לא ניסה לראות אותי מרוב שהוא התלהב מכך שאני שולטת.

ועוד מישהו שמתחבר לשליטה פיזית בלבד, בעוד שאני בחרתי בכינוי מנטה בגלל שאני מתחברת לשליטה מנטלית.

מאחר שהייתי גם מסטולית וגם מבוסמת קלות, ענן נעים ערפל את חושיי וזרמתי איתו. היה גם כיף לשבור צום מיני של כמעט שנה, והוא בהחלט יודע לרדת ולעשות רימינג, הבחור. אפילו נהניתי מאד לדחוף לו אצבעות ולהרגיש אותו מתכווץ עליהן. להחדיר איברים לחור חם, רטוב והדוק זה כיף.

אבל חזרתי הביתה מבואסת, וגם שיתפתי אותו בתחושה שלי לפני שהלכתי. לא זה מה שסיכמנו, לא זה מה שרציתי, ולמרות שהייתי מאד ברורה לגבי מה כן ומה לא, הוא ניסה בכל זאת.

סגרתי את הפרופיל בטינדר לעת עתה. גלידריה שאני מזמינה בה גלידת מנטה אבל מקבלת בה גלידת וניל עם פצפוצים, טעימה ככל שתהיה, לא שווה ביקור חוזר. 

פנטזיה, כמובן שפנטזיה. אקשן אמיתי לא היה לי בערך מתחילת המגפה.

לא חוכמה לעמוד על הברכיים. גם לא עם ידיים מאחורי הגב. כל אחד יכול ללקק כפות רגליים או לרדת. 

אבל לעמוד על הברכיים לצד המיטה שאני שרועה בה בנוחות, ולענג בו זמנית את שתי הפטמות שלי זה כבר יותר מאתגר. הראש רכון על השד שקרוב לקצה המיטה, מלקק ויונק פטמה א', והיד נשלחת לעבר השד השני וממוללת את פטמה ב'.

לרוב, הלשון עושה עבודה טובה יותר, והיד מגששת ומוצאת אבל לא עושה עבודה יסודית מספיק. 

ולכן, כשאני מושכת אותך מהשיער למצב זקוף ומעיפה לך סטירה מצלצלת, אין לי שום נקיפות מצפון. 

אמרתי לך לענג את שתי הפטמות שלי, עבד. אתה טיפש או לא מספיק צייתן?

אתה מנסה למלמל התנצלות רפה, אבל סטירה נוספת ניחתת עליך.

סתום ת'פה.

אני מושיטה לך את היד שסטרה לך ומצווה עליך לנשק אותה. ואז ללקק אותה בין האצבעות, אחת אחת. את זה אתה דווקא עושה לא רע יחסית לאפס, וזה מאד מגרה, כך שכשאני דוחפת לך את האגודל לפה ומורה לך למצוץ אותו כמו זין, עם תנועות עולות ויורדות של הראש, אני לא חשה שום מוסר כליות.

עכשיו תחזור לענג לי את הפטמות. הפעם, תתחיל עם היד.

את זה אתה מצליח לעשות. אבל כשאני דוחפת את הראש שלך לפטמה הקרובה אליך, אתה שוב מוכיח שגברים ומולטיטאסקינג לא הולכים יחד. כנראה פגם גנטי.

אני נאנחת.

עלה למיטה, עבד.

אני משכיבה אותך על הירכיים שלי לרוחב המיטה ומתחילה לסטור לישבנים שלך. חזק, חלש, פלח שמאל, פלח ימין. בו זמנית אני דוחפת לך אצבע לפה שתמצוץ. לי אין שום בעייה עם מולטיטאסקינג. להיפך. אם אפשר להכאיב לך בשתי ידיים, ובמקביל גם להוסיף השפלה מילולית, זה ממש בזבוז לא לעשות זאת.

אתה מקבל צ'אנס אחרון לענג לי את הפטמות. אולי כשאתה על המיטה יהיה לך יותר קל.

בהחלט נרשם שיפור, אבל אם אתה כבר על המיטה, לא חבל? אני מפשקת רגליים, מצווה עליך להתמקם ביניהן, ולרדת לי בזמן שאתה מאונן לי. לזה אפילו אתה מסוגל. הדגדגן והכוס שלי קרובים מספיק, ואתה מיומן ומאולף מספיק זמן.

אחרי שאני גומרת, אני מורה לך לכבות את האור. לשם כך אתה צריך לקום מהמיטה ולגשת לפתח החדר, שבו נמצא המתג. החדר גדול, וההליכה לקצהו ארוכה ומעייפת למי שבילה את השעה האחרונה בליקוק ועינוג, ולכן כשאני אומרת לך להישאר שם עם הפנים לקיר, אני מרגישה ממש טוב עם עצמי. כשאתעורר, תוכל לחזור לעמוד על הברכיים לצד המיטה. 

כל כך הרבה זמן לא היה שום כלום, שהתחלתי לחלום חלומות בדסמים. 

עכשיו התעוררתי מאחד כזה. ובחלומי, ראיתי מודעה בכלוב על אדון ונשלטת שמעוניינים לצרף צלע שלישית. מכל המקומות בעולם, הם מקבלים את המעוניינים בקניון בכפר סבא. בחלק שלו שהוא קצת כמו מתנ"ס.

בן זוגי ואני מגיעים לקניון הזה במקרה, ואני רואה שבעלון הפרסומי של הקניון, בינות לפרסומות של חנויות, שוב מופיעה המודעה הזו. הפעם מזמינים שולטים לחדר אחד, שולטות לחדר אחר, נשלטים לחדר שלישי ונשלטות לחדר רביעי."מחכים לכם!", היה כתוב בסוף.

אני מבקשת מבן זוגי שיחכה לי כי אני רוצה לבדוק משהו. הוא מבקש לראות את העלון ואני מסרבת. הוא חוטף לי אותו מהיד, ואני זועמת עליו.

אני בלי הטלפון הנייד, ולא קבענו איפה ניפגש שוב ומתי, אבל אני הולכת ממנו. מחפשת את המקום. הקניון הומה אדם וקשה להתמצאות. מעליות, מסדרונות, ואני מגיעה למתחם שקט שחולש על קומה שלמה. נערות צעירות משמרטפות על תינוקות בעוד אימותיהם (של התינוקות, לא של הנערות) אומרות להן בבדיחות הדעת שהן הולכות לייצר תינוקות חדשים. אני קולטת שמדובר בעצם בכת שבראשה עומד שולט. זה די דוחה בעיניי, אבל אני כ"כ מגורה שאני נחושה למצוא אותו ואת הנשלטת שלו ולבדוק היתכנות.

בסוף אני מוצאת אותו עם עוד גבר במיטה. שניהם לבושים. המיטה עצומה אבל נמצאת בחלל פתוח. החלל אפלולי. אפלולית כזו של לפנות ערב.

אני מביטה בהם. הם מביטים בי. המבט שלהם מזמין, אבל אני מחליטה נגד. בלי מילה אני הולכת משם.

***

וזה מאד משקף את המציאות. רוצה, משתוקקת, צריכה, אבל בסופו של דבר, מנהיג כת וחבר במיטה ענקית בקניון זה no go. או בגרסת הצ'אט, נשלטים שרובם לא בל' רבתי ובא' גלי, ומיעוטם עושים רושם טוב בחצי השעה הראשונה ולא מצליחים לתחזק אותו לאחר יום או יומיים.

***

אני אמשיך לחלום. 

שמתי לב שכשאני מפתחת התעניינות במישהו, אני מפלרטטת באופן שמאד מרמז על היותי שולטת. 

זה מעבר ל-banter, כלומר הקנטות פה ושם שמזכירות יותר מכל משיכה בצמות של הילדה שאוהבים בכיתה ד'.

זה ממש הקטנה, לעג, עלבון, רק שזה נאמר בהומור שלפחות כלפי חוץ מסווה את הירידה על הצד השני כהלצה.

זה לחפש אותם בקטנה ולעשות עניין מכל אי דיוק שלהם. כשהם אומרים "יאללה, בואי, אני פנוי הערב", לענות להם ב"באמת? עם הכישורים החברתיים המפותחים שלך אין לך תכניות להערב? אני בהלם". זה לומר שמזל שהגיע שק האגרוף שהזמנתי כי לפני כן הם היו שק החבטות שלי.

אלמלא הייתי מעוניינת בהם, אני מניחה שלא הייתי מעזה להתייחס אליהם ככה. בן זוגי אומר שזה מאד תוקפני ויכול לפגוע או להעליב. הוא כבר שלח אותי כמה פעמים להתנצל בפניהם אם הם נפגעו ממני. בכל הפעמים האלה הצד השני הבטיח לי שהוא לא נעלב והמשיך את הפלירטוט.

אני תוהה אם זה כי אני שולטת, ועוד שולטת מהסוג שהשפלה מילולית והפגנת עליונות במילים הן לחם חוקה.

כל זה קורה מחוץ לכלוב, בעולם הוונילי.

בכלוב אני מרגישה הרבה יותר חופשייה לעשות את כל זה. זה מגרה אותי מינית לשוחח עם אדם אינטליגנטי ורהוט, ולשחוק אותו לעפר ואפר בתחום הזה ספציפית. או בכל תחום שהוא מרגיש בטוח לגביו. אם הוא חושב שהוא נראה טוב, לאתר את הפגמים שלו, בדרך כלל כאלה שמפריעים רק לי, ולהדגיש אותם. גובה מופרז, ריבוי נקודות חן. כאלה.

אני תוהה אם זו רק אני. ולכן מפנה את השאלה אליכם ואליכן. יש לדעתכםן קשר בין נטייה בדסמית לאופן הפלירטוט? יש רמזים מטרימים?

תודה. 

שגרה. נוהל. נעים ומרגיע. 

כשאני באה, אתה כבר נעול בכלובון. אבל את הבאט פלאג אני מחדירה לך.

אתה שוכב על הברכיים שלי, אני מורחת חומר סיכה על הבאט פלאג, ומחדירה אותו לאט ובעדינות לישבן הלבן והחלק שלך.

ואז אני מפליקה לו ומצליפה בו, לישבנון. הוא כ"כ חמוד שאני פשוט לא מצליחה להתאפק. וגם לא רואה שום סיבה.

מותר לך להיות על המיטה רק כדי לשרת אותי. שאר הזמן אתה על הרצפה. לרוב על הברכיים, עם ידיים מאחורי הגו הזקוף, מבט מושפל וסבלנות בלתי נדלית.

עכשיו אתה במיטה. משתופף בקצה שלה ומעסה את כפות הרגלים שלי. אני חרמנית, אבל מנסה למשוך את העיסוי עוד קצת כי הוא כ"כ נעים. כשיכולת דחיית הסיפוקים שלי מגיעה לקיצה, אני מורה לך לנשק את כפות הרגליים שלי לפרדה ולהתחיל ללקק אותי.

אתה מלקק היטב, אבל עדיין כיף לכוון לך את הראש עמוק פנימה או יותר למעלה. ללטף לך את השיער, למשוך אותו כדי להרחיק אותך מספיק כדי להעיף לך סטירה, ואז לצוות עליך בקשיחות להמשיך. להגיד לך להוציא לשון ולאונן עליה. ואז לצוות עליך להוסיף אצבע ולאונן לי בשיא העדינות, בתנועות סיבוביות, כדי שאגמור.

כשאני גומרת, אתה יורד מהמיטה. יורד לברכיים. גו זקוף, מבט מושפל וסבלנות בלתי נדלית. כשאזדקק לך, תוכל לקום.

לפני שאלך, אשכיב אותך על ברכיי, אלטף את הישבן שלך ואשלוף ממנו את הבאט פלאג. אשאיר אותך עם הוראות מדויקות מתי מותר לך לפתוח את הכלובון, באיזו תנוחה אתה רשאי לאונן, כמה דקות עומדות לרשותך כדי לגמור, ומה לעשות עם הזרע שלך.

ואתה, בהיותך צייתן וחמוד ואפס, תציית. 

אז איך עובד קינק ההישלטות שלי? בתמצית, שליטה דרך עונג.

הייתי בת 22. היה לי חבר אנגלי. הוא הגיע לבקרני בארץ, ומייד אחר כך טסנו אליו. המין בינינו היה סטנדרטי למדי. מדי פעם הוא היה יורד לי מיוזמתו. תמיד אהבתי שיורדים לי. ביקרנו חבר טוב וחתיך שלו במנצ'סטר ונשארנו לישון אצלו. הייתי מוקסמת מהקרבה הפיזית הנינוחה ביניהם. הוא ארח אותנו ממש יפה. צחקנו, שתינו, שיחקנו סוג של תופסת במין מתקן מתנפחים שהיה להם בגינה, והלכנו לישון מבוסמים וצוחקים.

כשהחבר שלי ירד לי באותו לילה, שמעתי את עצמי מבקשת ממנו שיפסיק בבקשה. אמרתי לו שזה טוב ונעים מדי, ושאני לא ראויה לזה. הוא ענה שכמובן שכן.

תגרום לי להתחנן אליך, אמרתי לו.

וכך היה. לא משהו קיצוני. בבקשה, ג'רמי, בבקשה תמשיך.

כמה לילות לאחר מכן, בביתו, הוא שאל אם אני רוצה שהוא יירד לי.

כן, בטח.

תצטרכי להתחנן. 

הייתי כ"כ נבוכה שעניתי לו בחדות שאם ככה, אני מוותרת. 

וזה היה סוף השיח בנושא. 

מאז התנסיתי בדיוק חמש פעמים במפגשים שהיה בהם אלמנט של שליטה. אחד מהם היה נפלא. הוא היה עם יזיז ותיק שהרגשתי ממש נוח לשתף אותו בפנטזיה שלי. הוא השרה עליי ביטחון ואמר שהוא לא נותן לי מילת ביטחון כי הוא רוצה שארגיש נוח להגיד לו כשמשהו לא מתאים לי בלי שזה יסיים את הסשן. אחד היה מזעזע. בשלושת הנותרים היו אלמנטים מסעירים ואלמנטים מאכזבים. מה שהבנתי מהם הוא זה. 

אני צריכה שיגרו אותי לאט לאט, ואז יתנו את המשך הגרוי בצייתנות. בהיררכיה. המשך הגרוי הוא לא רק שימשיכו לעשות לי נעים. גרוי יכול להיות מנטלי. לומר לי שרק מדברים ואסור לי לגעת. ורק כשהוא מחליט שהגיעה השעה, מותר לי לגעת בו, וגם אז לזמן קצוב. 

אני אוהבת שנותנים לי הוראות שאני לא מסוגלת לבצע, ואז כשאני כושלת, מענישים אותי. למשל, להורות לי לא להוציא הגה, אבל לגרום לי לכזה עונג שאני לא מסוגלת לא לפלוט גניחות עונג. 

אני אוהבת להגיד אדוני ולהיקרא שפחה. 

אני מאד אוהבת ללקק ולמצוץ אצבעות ידיים. אני נהנית לנשק כפות רגליים אבל לא ללקק אותן או למצוץ בהונות. אני נהנית לנשק ביצים, לנשק וללקק זין, אבל ממש לא אוהבת למצוץ. 

ספנקינג וסטירות הם אחלה כל עוד הם חלשים. כנ"ל לגבי עיקום הזרועות מאחורי הגב או ריתוק שלהן למזרן. קשירה זה נחמד כל עוד אני על הגב ונוח לי. 

אני אוהבת שההיררכיה נוכחת במילים, במעשים ובתנוחות. גו זקוף, מבט מושפל, ידיים מאחורי הגב. אני אוהבת קשיחות בלתי מתפשרת ודיוק. 

כשאני מצייתת, אני אוהבת שאומרים לי שאני ילדה טובה, וכשאני כושלת בלציית, שאומרים לי שאני ילדה רעה ושמגיע לי עונש. ושהוא מיידי וחד. סטירה, ספנקינג. 

הבנתי גם מה אני לא אוהבת. 

אני לא אוהבת שמההתחלה משפיטים אותי. אני צריכה להרגיש נוח. צריכה קצת זמן. צריכה להרגיש שזה בא ממני, וגם אז שהצד השני מספיק מאופק כדי למשוך את זה עוד קצת. לראות אותי כמהה ומתפתלת. 

אני לא אוהבת השפלות. לא זונה ולא כלבה. לא אוהבת חדירות עמוקות. לא כאב, לא שעווה, לא עינויי פטמות, לא גאג. 

אנאלי וביזאר הם גבולות. גם כשולטת, אגב. 

כ"כ מוזר לי להתוודות על המאוויים האלה בבלוג. מצד שני, הם כל כך ספציפיים ומדויקים שזה מרגיש לי נכון. אני בכלל דוגלת בלהעלות הכל על הכתב. חוסך הרבה הקלדה מיותרת. כפי שאני מפנה נשלטים לפוסטים ספציפיים במקום לתאר בכל פעם מחדש, ככה יש את הפוסט הזה שיחסוך לי הסברים חוזרים ונשנים. 

יאללה, שולחת לחמי על פני המים. 

אולי יפתיע אתכן, אבל הקינק שלי עובד לשני הכיוונים. אני יכולה ליהנות מסקס בדסמי שבו אני נשלטת באותה מידה שאני נהנית מסקס בדסמי שבו אני השולטת.

הנטייה שלי, לעומת זאת, היא דומיננטית. חד משמעית ואקסקלוסיבית. אני דומיננטית בעבודה, בחיים, בזוגיות. ואני הכי דומיננטית במערכות יחסים בדסמיות. הכי ברור לי בעולם שהנשלט תחתיי, מובל, משרת אותי ושאני מכתיבה ה-כ-ל. 

אולי זו הסיבה שכשניסיתי במהלך השנים סשנים כשאני בתפקיד הנשלטת, לא נהניתי. לפעמים אפילו חתכתי באמצע. 

איך שאני רואה את זה, קינק הוא הנאה מינית גרידא. קינקי נהנה מסקס בדסמי. השליטה המינית מגרה אותו. אבל מחוץ למיטה, שליטה לא מדברת אליו ואפילו דוחה אותו.

נטייה היא עמוקה ונרחבת יותר. נשלט, להבדיל מקינקי, מתחבר לשליטה במיטה, מחוצה לה, ביום, בלילה, בזמן סשן, בזמן לא סשן, תמיד ובכל מקום. בפרופיל שלי כתבתי שאני מחפשת מישהו שמתחבר לשליטה לא כי זה מעמיד לו את הזין אלא כי היא צורך נפשי עמוק עבורו. 

אין לי כח וסבלנות לקינקים. אני שולטת ואני צריכה נשלט. 

ואני מניחה שלהרבה שולטים אין סבלנות לקינקיות. הם מחפשים נשלטת.

אבל אם הזדמן לפה שולט שמסתפק בקינקיות, מוכן לתיאום ציפיות מדוקדק, ומבין שהבעת עניין אינה התחייבות חתומה בשלושה עותקים, אני אשמח לשוחח.

סופשבוע נעים לכולן. 

בשנת 1995 יצא לאור ספר בשם "החוקים". מדריך לרווקה שרוצה להינשא. הוא פרש את משנתו ברמת חוקים ספציפיים כיצד צריכה אישה לנהוג משלב ההיכרות הראשונית כדי שהגבר בו חשקה נפשה יישאר מעוניין, ייקח אותה ברצינות ויקשור את גורלו בגורלה.

הספר הזה היה נוראי וגאוני. גאוני, כי הוא פיצח את הנוסחה ופירט אותה ברזולוציה של עשה ואל תעשה. כמורה, אני יודעת כמה השקעה וחשיבה דרושים לשם כך.

נוראי, כי צריך מדריך כזה. כי מה שנראה לנשים נכון באופן אינטואיטיבי, קרי להיות כנות עם עצמן ועם הצד השני לגבי ציפיותיהן ורגשותיהן, לא עובד. זה גורם לגברים להרגיש לחוצים, שהאישה needy מדי. הם צריכים אתגר, משחקים, טיזינג. ומי שלא מבינה את כללי המשחק או לא מוכנה לשחק לפיהם, תישאר רווקה ערירית.

אף מערכת יחסים שלי לא התחילה ככה. בדייט הראשון שלי עם החבר הראשון שלי, בצבא, הגעתי הכי רחוק עד אז. למחרת היה ברור לשנינו, בעיקר לו, שזה זה. 

הדייט הראשון שלי עם בן זוגי נמשך לילה שלם. הגעתי אליו בחצות לסשן. יצאתי מביתו בשש בבוקר, מופתעת לחלוטין מכך שמצאתי מישהו שחולק אתי טעם במוזיקה ובספרים, שהיה באותו מילייה כמוני, שיש לנו חברים משותפים. אנחנו יחד 21 שנה. דווקא בהתחלה, כשהוא ניסה לפעול לפי החוקים הדמיוניים של גברים, קרי לא להלחיץ אותי אז לא להתקשר כל יום, כמעט גמרתי איתו עקב חוסר העקביות הזה. מאוחר יותר הוא אמר לי שזה מה שחברים אמרו לו לעשות.

גברים רבים מדי מפרידים בין בחורות לחתונה או לזוגיות לבין פרטנריות מיניות. אם מישהי שוכבת איתם מהר מדי, היא פסולת חיתון. היא זולה, שלא לומר זונה.

וכך, נשים צריכות להתאפק, גם אם הן חרמניות עד כדי כך שהן לא רואות בעיניים. הן צריכות להכתיב את הקצב כי ברור שהגבר תפקידו לנסות ותפקידן הוא לתת כל פעם קצת אבל לא את הכל. סקס לא לפני הדייט השלישי. להתחתן מציע הגבר כשהוא מוכן.

ובכן, לא בבית ספרי. אני לא מקבלת את ההנחות שבבסיס חוקי המשחק האלה. אני לא מסוגלת לדחות סיפוקים בשיט. ואני משלמת את המחיר על כך פעם אחר פעם.

נשלט שמנסה להזרים אותי לשיחה בדסמית נשלח אחר כבוד לתהום הנשייה. זה ברור. אבל גם אם שוחחנו זמן מה והרגשתי מספיק נוח להעלות את הנושא, אני עדיין מצפה שלא כל שיחה שלנו מאותו רגע תהיה בעלת נופך בדסמי. אני מצפה שההיכרות בינינו תתקדם גם במישור האישי.

ואני מגלה בכל פעם שנגעת נסעת. מרגע שיצא בי הצד השולט, ומה לעשות, אני אדם דומיננטי גם בחיים הלא בדסמים שלי, המועמד התורן לא מסוגל להתייחס אליי אחרת. אני מבהירה שהשיחה הבאה תהיה ונילית ותעסוק בנו כאנשים שמתוודעים זה לזה. השיחה הבאה מתחילה, ותוך ארבע דקות, ואני נדיבה פה, הבחור מעלה אותה לפסים מיניים בדסמיים.

עכשיו אפשר להגיד, אז אל תגיעי לשיחה בדסמית כ"כ מהר. דברי איתו שבוע שלם לפני שאת מעלה את הנושא. אבל א. למה האחריות היא רק שלי? וב. כבר כתבתי שיכולת דחיית הסיפוקים שלי לא ממש קיימת.

ההנחה הזו שהגבר הוא גבר ולכן הוא תמיד יחתור לסשן או סקס וזה בסדר פסולה בעיניי מכל וכל. היא מובילה למסקנה שכל כובד האחריות מוטל עליי. אני צריכה להתעלם מהחרמנות שלי, מהנוחות שלי, להיזהר ולהישמר. כיפה אדומה בלב היער.

לא יכולה ולא רוצה. לא מסוגלת ולא חפצה.

ועד שהמצב לא ישתנה, גברים ימשיכו לאנוס ונשים להאנס. גברים ימשיכו להציע נישואין כשיהיו מוכנים ובשלים, ונשים יחכו עד בוש אבל לא יפצו פה. גברים ימשיכו לחזר ולהתחיל, ונשים יצטרכו להסתפק בלעשות להם עיניים ולגרום להם להבחין בהן. כי לגבר מותר לרצות ולנסות להשיג. לאישה אסור.

פאק, איזה עולם דפוק. 

מפנייה מחמיאה לחסימה בארבעה צעדים פשוטים. 

פונה אליי מישהו.

הפרופיל שלך מקסים. אם תרצי להכיר בחור cfnmי, אשמח.

אין לי שום עניין להישאר לבושה. הנשלט צריך לספק אותי מינית. 

זה לא סותר. 

איך אני אמורה לגמור כשאני לבושה? 

התכוונתי שאת לא חייבת להישאר לבושה כל הזמן. 

לא חייבת... בהצלחה! 

זונה

את באמת לא זוכרת.

וחסם אותי. 

אם אני זונה, איך אני אמורה לזכור את כל הזנאים? בואו, משרה מלאה זה מעל 180 שעות בחודש. תהיו ריאליים.