המנטליסטית

אז איך עובד קינק ההישלטות שלי? בתמצית, שליטה דרך עונג.

הייתי בת 22. היה לי חבר אנגלי. הוא הגיע לבקרני בארץ, ומייד אחר כך טסנו אליו. המין בינינו היה סטנדרטי למדי. מדי פעם הוא היה יורד לי מיוזמתו. תמיד אהבתי שיורדים לי. ביקרנו חבר טוב וחתיך שלו במנצ'סטר ונשארנו לישון אצלו. הייתי מוקסמת מהקרבה הפיזית הנינוחה ביניהם. הוא ארח אותנו ממש יפה. צחקנו, שתינו, שיחקנו סוג של תופסת במין מתקן מתנפחים שהיה להם בגינה, והלכנו לישון מבוסמים וצוחקים.

כשהחבר שלי ירד לי באותו לילה, שמעתי את עצמי מבקשת ממנו שיפסיק בבקשה. אמרתי לו שזה טוב ונעים מדי, ושאני לא ראויה לזה. הוא ענה שכמובן שכן.

תגרום לי להתחנן אליך, אמרתי לו.

וכך היה. לא משהו קיצוני. בבקשה, ג'רמי, בבקשה תמשיך.

כמה לילות לאחר מכן, בביתו, הוא שאל אם אני רוצה שהוא יירד לי.

כן, בטח.

תצטרכי להתחנן. 

הייתי כ"כ נבוכה שעניתי לו בחדות שאם ככה, אני מוותרת. 

וזה היה סוף השיח בנושא. 

מאז התנסיתי בדיוק חמש פעמים במפגשים שהיה בהם אלמנט של שליטה. אחד מהם היה נפלא. הוא היה עם יזיז ותיק שהרגשתי ממש נוח לשתף אותו בפנטזיה שלי. הוא השרה עליי ביטחון ואמר שהוא לא נותן לי מילת ביטחון כי הוא רוצה שארגיש נוח להגיד לו כשמשהו לא מתאים לי בלי שזה יסיים את הסשן. אחד היה מזעזע. בשלושת הנותרים היו אלמנטים מסעירים ואלמנטים מאכזבים. מה שהבנתי מהם הוא זה. 

אני צריכה שיגרו אותי לאט לאט, ואז יתנו את המשך הגרוי בצייתנות. בהיררכיה. המשך הגרוי הוא לא רק שימשיכו לעשות לי נעים. גרוי יכול להיות מנטלי. לומר לי שרק מדברים ואסור לי לגעת. ורק כשהוא מחליט שהגיעה השעה, מותר לי לגעת בו, וגם אז לזמן קצוב. 

אני אוהבת שנותנים לי הוראות שאני לא מסוגלת לבצע, ואז כשאני כושלת, מענישים אותי. למשל, להורות לי לא להוציא הגה, אבל לגרום לי לכזה עונג שאני לא מסוגלת לא לפלוט גניחות עונג. 

אני אוהבת להגיד אדוני ולהיקרא שפחה. 

אני מאד אוהבת ללקק ולמצוץ אצבעות ידיים. אני נהנית לנשק כפות רגליים אבל לא ללקק אותן או למצוץ בהונות. אני נהנית לנשק ביצים, לנשק וללקק זין, אבל ממש לא אוהבת למצוץ. 

ספנקינג וסטירות הם אחלה כל עוד הם חלשים. כנ"ל לגבי עיקום הזרועות מאחורי הגב או ריתוק שלהן למזרן. קשירה זה נחמד כל עוד אני על הגב ונוח לי. 

אני אוהבת שההיררכיה נוכחת במילים, במעשים ובתנוחות. גו זקוף, מבט מושפל, ידיים מאחורי הגב. אני אוהבת קשיחות בלתי מתפשרת ודיוק. 

כשאני מצייתת, אני אוהבת שאומרים לי שאני ילדה טובה, וכשאני כושלת בלציית, שאומרים לי שאני ילדה רעה ושמגיע לי עונש. ושהוא מיידי וחד. סטירה, ספנקינג. 

הבנתי גם מה אני לא אוהבת. 

אני לא אוהבת שמההתחלה משפיטים אותי. אני צריכה להרגיש נוח. צריכה קצת זמן. צריכה להרגיש שזה בא ממני, וגם אז שהצד השני מספיק מאופק כדי למשוך את זה עוד קצת. לראות אותי כמהה ומתפתלת. 

אני לא אוהבת השפלות. לא זונה ולא כלבה. לא אוהבת חדירות עמוקות. לא כאב, לא שעווה, לא עינויי פטמות, לא גאג. 

אנאלי וביזאר הם גבולות. גם כשולטת, אגב. 

כ"כ מוזר לי להתוודות על המאוויים האלה בבלוג. מצד שני, הם כל כך ספציפיים ומדויקים שזה מרגיש לי נכון. אני בכלל דוגלת בלהעלות הכל על הכתב. חוסך הרבה הקלדה מיותרת. כפי שאני מפנה נשלטים לפוסטים ספציפיים במקום לתאר בכל פעם מחדש, ככה יש את הפוסט הזה שיחסוך לי הסברים חוזרים ונשנים. 

יאללה, שולחת לחמי על פני המים.