המנטליסטית

בהמשך לפוסט של אתמול. 

לפני 17 שנה, טסתי לניו יורק לכנס מקצועי. בכנס פגשתי את שני המקימים של חברה מצליחה בתחום. אחד היה נורבגי יפה באופן בלתי אנושי ויבש כמו צנון. גבוה, דק, בהיר עור, עיניים ושיער. נקרא לו הפיורד.

השני היה גבר נאה באופן הסטנדרטי שאני לא מתחברת אליו בשום דרך. גבוה, גברי יותר, ומאד כריזמטי.

יחד איתם הגיעה נציגה נוספת מהחברה שלהם, אישה ממוצא אסיאתי, יפה כמו הפיורד באותו אופן אלפי ולא נגיש. 

הם ישבו בשולחן שלי, שאליו מר כריזמה הצטרף למרות שלא ממש היה מקום. יושבי השולחן שוחחו קצת, והוא מייד קלט אותי. האחרים ראו בי מישהי זרה, עם אנגלית לא אמריקאית בעליל וסגנון לבוש שונה. גם הפיורד לא התרשם ממני. הכריזמטי ראה אשת מקצוע מהשורה הראשונה. 

התחילה הרצאה של איש מבריק, ראש מחלקת פיתוח ומחקר וסטטיסטיקאי. כשהגיע זמן השאלות והתשובות, שאלתי כמה שאלות, והכריזמטי הביט בי בהערכה ואמר שאלה שאלות מצוינות.

ההרצאה הסתיימה וכולם קמו להתמנגל ולאכול מהבופה. מר כריזמה ניגש אליי והציג את עצמו. דיברנו על עבודה כמה דקות ואז קראו לו לשיחה אישית עם המרצה מקודם והוא נחפז לסיים.

עד פה המציאות. מפה, הפנטזיה.

ובפנטזייתי, הפיורד, האלפית, הכריזמטי ואני ממשיכים למסעדה לאחר תום הכנס. די ברור שהפיורד והאלפית הם זוג. הם מזמינים אותי להצטרף אליהם ואנחנו נוסעים למלון שלהם.

הכריזמטי משחרר את האלפית אבל לא את הפיורד. הפיורד די אומלל, אבל ברור שהכריזמטי הוא הבוס. מר כריזמה יושב על כורסה מול המיטה. הפיורד ואני יושבים זה לצד זה על המיטה. הכריזמטי מפעיל את הפיורד כמו בובנאי. הוא מורה לו לנשק אותי, ללטף אותי, להפשיט אותי ולשכב איתי. הסיטואציה מחשמלת אותי. הבחור הכל כך יפה הזה נוגע בי, אבל רק כי מישהו דומיננטי מורה לו לעשות כן. באיזשהו מקום, גם אני נכנעת לדומיננטיות שלו.

לאחר מכן, כריזמה משחרר את הפיורד, שממהר לאלפית. החדר אפלולי. אני מתיישבת בכורסה מול הכריזמטי והתפקידים מתהפכים. אני שואלת אותו למה הוא היה צריך את הפיורד איתנו. ברור לי ולו שהתשובה היא שהוא חשב שאני נמשכת לפיורד פיזית ואליו רק אינטלקטואלית. אני אומרת לו שזה ממש לא ככה.

פאסט פורווארד לימינו. בפנטזיה שתיארתי אתמול, הצטרפתי לשולט ולנשלט.

הוריאציה שקשורה לכל החפירה שתיארתי לעיל היא שבמפגש הבא שלנו, השולט עושה משהו דומה. הוא מביים את הנשלט ואותי. אומר לו בדיוק מה לעשות לי וכיצד. לנשק, ללטף, לענג, לספק. שום דבר יוצא דופן. וניל צחור כשלג, רק שהמוח והמבצע אינם אותו אדם. סירנו דה ברז'רק בגרסת הכלוב.

הנשלט מציית ללא עוררין, אבל ברור לי שעבורו מדובר בציות לאדונו ותו לא. זה לא מעליב אותי. זה מחרמן אותי. זו התמזגות עם שניהם, בניגוד למה שכתבתי בפוסט של אתמול, שבו הייתי צלע נוספת שחברה לשולט בלבד.

מחר, בלי נדר, חלק שלישי ואחרון, שהופך את הקערה על פיה. 

אחת  הפנטזיות שחוזרות אצלי שוב ושוב הן לחזות בשולט ונשלט.

השולט ואני מכירים ונמשכים זה לזה. שכבנו והיה סבבה. הנשלט חוזה בי לראשונה כשהשולט מזמין אותי להצטרף אליהם ערב אחד.

הם יושבים על ספה אחת, אני על השנייה. המקום הכי טוב ביציע. שניהם יפים. השולט נראה כמו צ'רלי בוזגלו, למי שזוכרת. הנשלט, כמה לא מפתיע, בלונדיני דק ונערי. שניהם באמצע שנות השלושים לחייהם.

השולט הוא אני בגבר. הוא שולט בעבד שלו ביד רמה. בקשיחות בלתי מתפשרת. כשהוא מוריד אותו לרצפה לנשק את כפות רגליו, אני מתחילה להרגיש את הדם שלי רותח. כשהוא מצווה עליו להפשיט אותו ממכנסיו ותחתוניו ולנשק את קצה הזין שלו, העיניים שלי עגולות וגדולות כמו צלוחיות. השולט משתעשע בו קצת עם פקודה ללקק ולנשק את הזין והביצים שלו לפני שהוא סוף סוף מרשה לו למצוץ.

העבד מוצץ בלהט. בהתלהבות. בהתמסרות. השולט מתמסר לא פחות. הוא שואל אם אני רוצה לעבור לשבת לידו.

אני מתיישבת לידו, ואנחנו מתנשקים. הסיטואציה מגרה אותי מעבר לכל דמיון. אני מכניסה יד מתחת לחולצה של השולט ומעבירה אותה על החזה, הבטן והגב שלו.

לשמחתי, הוא שולף את הזין שלו מהפה של העבד ולוקח אותנו למיטה. אנחנו מזדיינים, והעבד מלקק אותנו. מעולם לא חשבתי שאפשר ליהנות כ"כ ממגע כלשהו. הסיטואציה רק מעצימה את הגרוי. ככה מרגיש גן עדן, אני חושבת לעצמי.

איזו התלכדות רצונות ויצרים. אחד שרוצה לשלוט, אחד שרוצה לשרת ולענג, ואני, שזוכה לשזוף את עיניי בשני הגברים היפהפיים האלה ולטבול את ידי בצלחת.

בכל הפנטזיה הזו, השולט נמצא במרכז. הוא לא מעליי, אבל הוא במרכז. גם אחרי שגמרנו, ושלושתנו שוכבים במיטה מחוייכים, השולט באמצע. שנינו מלטפים ומנשקים אותו.

יש גם פנטזיית המשך שבה השולט מביים את העבד ואותי, ואחת קיצונית יותר שהופכת את ההיררכיה על פיה ליום שלם, אבל גם מחר יום. אני מניחה שתצטרכו להזדיין בסבלנות. 😊

אחד הדברים שמחרפנים אותי פה הוא חוסר הדדיות בסיפוק צרכים ובתקשורת.

לכאורה, הכלוב הוא הפלטפורמה האידאלית. אני רוצה לשלוט והצד השני להישלט.

אלא שבפועל, כל צד חותר לסיפוק צרכיו שלו.

אתמול נפגשתי עם מישהו אחרי תאום ציפיות מדוקדק. ממש עברנו על מהלך הסשן פליי ביי פליי.

כשהגיע השלב שבו הוא אמור לבצע אקט שמספק אותי בלבד, הוא ביקש לעצור ואמר שהוא נלחץ.

הוא ביקש חיבוק, ובמשך חצי השעה הבאה התלטפנו. הוא גם התחכך בי ומאד התגרה.

ואז הוא ביקש שנדלג לשלב בסשן שבו מתקיים אקט שהוא מאד נהנה ממנו בשלב התכנון. 

אמרתי לו שאין דבר כזה. שאם זה סשן, אני מחליטה מה יהיה ומתי. ואם זה לא סשן, האקט הזה לא כלול באינטראקציה המינית. ואז חתכתי. 

חזרתי הביתה כשיותר מחצי תאוותי בידי, עם ביצים כחולות. יכולתי להעלים עין ולזיין אותו כדי להגיע לפורקן, אבל כשיש עקרונות וסטנדרטים, אין פורקן.

לפחות עכשיו אני מודעת לעניין הזה. אני בודקת האם התקשורת הדדית או שהיא מתקיימת רק כשמי שיוזם אותה הוא הגבר. ולרוב היא לא. אם אני זו ששולחת הודעה, הבחור התורן לא עונה. רק זה חסר לו. מה הלאה, שנשים יציעו נישואין? הרי אם הוא יענה לי, אני עלולה לקפוץ עליו עם טבעת, שני עדים וחופה. מוטב שאחכה ליוזמה שלו יחפה במטבח, רצוי בחושך. כשהוא ירצה, הוא ייזום.

לא שבטינדר המצב כ"כ שונה, אבל שם לפחות אין את היומרה לשליטה ומה שאמור לנבוע מיחסי שליטה.

ושם יש בעייה שפה אני כמעט לא נתקלת בה. גברים בגילי מרגישים מאויימים ומגיבים בקרבות אגו אינטלקטואליים. אחד מהם אשכרה הסגביר לי על המקצוע שלי. הוכחתי לו שהוא טועה והוספתי שלי אין שום יומרה להבין במקצוע שלו יותר ממנו. אחרים נעלבים כשאני לא מסכימה איתם או משתפת אותם בתהייה על משהו שכתבו שלא מסתדר לי ומחליטים שאני לא נעימה וביי.

גברים צעירים יותר לא נכנסים לפינה הזו. אולי בגלל שהם דור מתקדם יותר ואולי כי מראש מי שפונה למישהי שמבוגרת ממנו עושה זאת כי הוא נמשך למה שהגיל שלה טומן בחובו, קרי ניסיון, חוכמת חיים וזה שהיא יודעת מה היא רוצה.

בינתיים אני חרמנית ועייפה. חרמנית כי יש לי סטנדרטים ועייפה כי פעילות בשלוש פלטפורמות וניהול אינסוף אינטראקציות מתישים אינהרנטית.

אני מניחה שמתישהו אני אשבר ואשבור את הצום עם ג'אנק פוד שיעשה לי צרבת. לצערי, זה תרחיש יותר סביר מכך שאמצא מישהו שחושב שהדדיות וסיפוק הצרכים שלי הם דרישות הגיוניות. 

כשלמדתי פסיכולוגיה, לימדו אותנו שתאוריה טובה היא כזו שעומדת בקריטריון המופרכות. זה נשמע לי ממש מוזר. אבל הכוונה היא לכך שחייב להיות קריטריון מוגדר היטב שיאפשר לבחון את התאוריה, ושרק אם היא עוברת את המבחן הזה, היא תאוריה טובה. 

תאוריה שאין שום דרך לבדוק, ולפיכך להפריך, היא לא תאוריה טובה. 

עכשיו אני מבינה את זה לגבי הכרויות. קריטריון חשוב הוא לדעת לריב. לריב זו מילה גדולה כשמדובר בהכרות ראשונית, אבל אולי לדעת להתווכח. זה נשמע מוזר בדיוק כמו קריטריון המופרכות, אבל הכוונה היא שפרמטר חשוב הוא מה קורה כשמתגלעת אי הסכמה בפעם הראשונה. כי כל עוד הכל זורם וכיף, זו לא חוכמה. אבל מתישהו, אחרי מספר שיחות, מישהו יכתוב משהו בתמימות והצד השני ייעלב. או שמישהו יעיר לצד השני על משהו.

לצערי, בהרבה מקרים לא מצליחים לחזור משם לשיחה הנעימה, הקלילה והכיפית. כי לא יודעים לריב באופן יעיל ונכון.

או שצד אחד מפסיק את התקשורת וזהו, או שהוויכוח הופך לריב אמוציונלי.

זוגיות ארוכה מלמדת אותנו איך לריב נכון. איך לחזור משם. אבל רק עם בן או בת הזוג. כי אין נוסח שמתאימה לכולם ועובדת על כולם.

אשמח לשמוע איך אתם מגיבים כששיחת הכרות חיובית ומבטיחה עולה על שרטון. 

גבר (כלוביסט, סטודנט או סתם מישהו עם כרומוזום Y): אני רוצה ממך משהו.
אני: צר לי, לא.
גבר: למה לא?
אני: כי סיבות (מנמקת)
גבר: אני מבין, אבל תחשבי על זה שוב.
אני: לא
גבר: אולי בכל זאת? הסברתי לך שאני רוצה. 
אני: לא
גבר (למעשה, ילד בן שנתיים בהתקפת זעם ליד מדף החטיפים בסופר): אבל אני רוצה! ואת יכולה לתת לי! את סתם לא רוצה!
אני: נכון מאד. עכשיו די ולך תתקעווד, ויפה שעה אחת קודם, דושבאג.
גבר: אני לא מבין למה את יוצאת עליי ולמה את כל כך שלילית. לא מגיע לי הכעס הזה.

חיפשתי "מתנקשים בזול" בכל רחבי האינטרנט ולא מצאתי כלום. לא שאני מתקמצנת. פשוט יש כ"כ הרבה כאלה שאני רוצה להוריד, שגם עם הנחת כמות זו תהיה הוצאה כבדה. נראה לי שזה הזמן לקחת קורס דארקנט למתחילות.

כמו כן, נשים לא יכולות לנצח. הלא שלנו מתפרש כעדיין לא, כלומר דלת שאמנם לא פתוחה לרווחה אבל לא סגורה, וכשאנחנו סוגרות אותה, נועלות, אוטמות במסקינגטייפ ותולות שלט "סגור", אנחנו חוטפות על הראש כאילו אכלנו את בשרו של בנם בכורם. 

מאחר שאני דומיננטית גם בחיים וגם במיטה, ומאחר שאני פמיניסטית, הטעם שלי בגברים נוטה להיות אחיד בין אם מדובר בווניליים או בנשלטים.

לא מאצ'ואיסטים. לא מגודלים. לא זכרי אלפא (מה זה זה?).

אני אוהבת אותם חמודים.

עכשיו, הרבה גברים מתבאסים מזה שקוראים להם חמודים. זה מתפרש בעיניהם כדרך מנומסת לומר שהם לא מספיק מסוקסים, גב גבר. שהם לא נחשקים על ידי מי שמכנה אותם כך. 

אבל אני אוהבת חמודים. בעיניי חמוד זה מושך, סקסי, לא מאיים, ראוי, נחשק. The total package.

מה שכן, לקרוא למישהו "חמוד" בסשן זה בהחלט משפיל, מקטין ומחרמן. 

בוא חמוד, שב לידי. 

נעים לך, חמוד? (כשאני מבצעת אקט כוחני ומשפיל) 

הרבה שנים חשבתי שאני עצמי לא חמודה. שאני מגושמת מדי, רצינית מדי, חסרת חן. 

אבל בן זוגי שיחיה, מלך הכפרעליו העולמי, חושב שאני חמודה. והוא קורא לי חמודה. ולמרות שבכל פעם כזו משהו בי מתמרד כי אני מקשרת את זה לחמוד שיוצא לי מהפה בסשן, אני מבינה שהוא לא בא משם. 

אחד מבני הזוג המשניים שהיו לי אמר לי שאני חמודה ברמה של קלטות ילדים. 

אז נראה לי שאני מרשה לעצמי להיות חמודה עם אנשים שאני בוטחת בהם. 

וכולי תקווה שאמצא מישהו חמוד שירגיש נוח להיות חמוד לצידי. או מתחתיי. חמוד ככפתור. חמוד כמו הכלבלבים האלה שנראים כמו כלבי צעצוע. חמידות זה חמוד. אני רוצה חמוד מחמד. 

יצא פוסט חמוד! 

בעקבות הדיון שפתחתי בפורום על תקשורת חוץ כלובית, פתחתי טלגרם. כדי שכל פרנואידי הכלוב לא יצטרכו לחשוף את זהותם בפניי. 

כמעט מיד פנה אלי מישהו. את שמו לא זיהיתי. הוא עצמו לא בטוח איך הוא מכיר אותי, נראה לו שמהכלוב.

תודה, לא מעוניינת.

את תמיד כ"כ שלילית?

נחסם.

עכשיו פונה אליי בשמחה גדולה עוד כלוביסט מהעבר הרחוק. נופל על צווארי כאילו למדנו יחד שמונה שנים ביסודי ואנחנו בפגישת מחזור. באמת לא מבין למה אני לא נלהבת שהוא הפציע שוב בשמי חיי.

וזה עוד לפני שנתתי למישהו את הטלגרם שלי. פשוט אנשים שפנו אליי כי אני ברשימת אנשי הקשר שלהם. אני תוהה כמה פניות כאלה עוד אקבל, וכמה אגרסיות הם יוציאו עליי כשאומר להם בנימוס ללכת להתקוועד. 

אז כמו בקופה ראשית, עיין ערך מלגזענית, אני מכנה אותם טלגרמעיקים. טלגרמטרידנים.

איף. נמאסתם. 

אתמול התחסנתי בפעם הרביעית. בפעמים הקודמות, תופעות הלוואי כללו מעיכות במשך יומיים שלושה וקצת כאבים. 

הפעם, תופעת הלוואי היחידה היא אלרגיה לבולשיט. 

אחד האתגרים המתמשכים בחיי הוא לבוא בטוב. להיות אותנטית וכנה. 

למה זה אתגר? כי הרבה פעמים זה אומר להיות חשופה ופגיעה, ולא כל מי שאני במגע איתו הוא אדם טוב ומתחשב.

זה אתגר כי זה גם דורש אומץ וביטחון עצמי. כששואלים אותי כמה אני שוקלת, ואני עונה בכנות, אם אני לא שלמה עם המשקל שלי או חסרת ביטחון לגביו, זה מעמת אותי עם המציאות הלא אידאלית. בערך 82 קילו על 1.63, אגב. ביום ראשון דיאטנית ואז נדע בדיוק.

וזה אתגר כי להיות כנה עם עצמי ועם העולם לגבי מה אני רוצה, צריכה ומצפה הרבה פעמים מוביל לאכזבה. כי להגיד במפורש שאני רוצה אינטימיות ורגש בקשר השליטה שלי מרתיע הרבה גברים. כי נשלטים הם קודם כל גברים, עם כל הצער שבדבר. 

הרבה יותר קל להגיד חצאי אמיתות או שקרים לבנים. מפתה, אבל שגוי. כי האמת תצא בסוף לאור. גם אם לא אבטא אותה במילים, היא תתבטא במעשים. 

אז אני משתדלת להיות כנה ואותנטית, ובמקביל לעבוד על הביטחון העצמי והאומץ כדי שייקל עליי להיות כנה ואותנטית. 

כשזה עובד, זה מדהים. אני באה בטוב להרבה אנשים. סטודנטית אמרה לי פעם שאני תמיד אומרת להם את האמת, בלי כחל ושרק, ושזה מאד מרגיע עבורה. 

חברים וחברות שלי בפייסבוק מאד מעריכים את הכתיבה הכנה והחשופה שלי. את זה שאני כותבת על הטוב והרע והמכוער. הרבה מהם מגיבים באופן שמאד מחזק אותי. כשאני כותבת ששגרה יומית כלשהי קשה לי, ומסתבר שלא מעט מהם גם חווים אותה כקשה, למשל. לפני שכתבתי עליה פוסט, לא ידעתי שיש עוד כמוני. כי לא מדברים על זה. לא נעים, מפחדים מביקורת ומדחייה. 

בן הזוג שלי הבין מזמן שכשאני שואלת אותו שאלה, אני מעדיפה תשובה כנה, גם אם היא לא נעימה. אני מראה לו הקלטה של שיחה עם סטודנט שהסלימה. והוא אומר לי בדיוק מה הוא חושב. היכן הייתי בסדר והיכן נהגתי לא נכון. 

אבל כשזה לא עובד, זה מפעיל אותי ומטרגר אותי ברמות של שפוך חמתך על הגויים. כשאני נתקלת בחוסר כנות אחרי שבאתי הכי מדויקת וכנה ואמיתית, אני יורקת אש וגופרית. 

ואני לא נרגעת עד שקורה אחד משני דברים. או שהצד השני מתקפל, מניף דגל לבן, נכנע ללא תנאי ומתנצל, או שאני מבינה שאין פרטנר ונוטשת את הדיון. סטודנטית שרימתה במבחן ומכחישה, ועוד תוקפת אותי, כנראה שתעלה לוועדת משמעת, תורשע, תחזור על הקורס ותתנהג למופת. ועל הדרך תשמע לאיזה דציבלים המרצה שלה מסוגלת להגיע. היא וכל השכונה. 

אם היא מודה ומתנצלת, לעומת זאת, עוברים הלאה בלי דרמות. מקבלת אזהרה או אפס, עושה מועד ב', ופותחים דף חדש. 

אז פה, בכלוב, בימים האחרונים היה לי מזה ומזה. היתה שיחה ופגישה מקסימה עם מישהו שמאד השתאה מהכנות שלי והגיב אליה באותו אופן, והאינטראקציה היתה נדירה ומפעימה עבור שנינו. כשהוא טיפה זייף, עימתתי אותו עם זה בעדינות והוא קיבל והסביר. 

היו כמה שיחות שהתחילו בטוב ונגמרו לא בטוב. לפני שאני חותכת אני תמיד מסבירה למה. ולרוב הצד השני לא מקבל ומנסה להמשיך לשכנע. תודה לאל על אופציית החסימה. 

אבל אלוהים שבשמיים, כמה קשה ומתיש. תקשורת בין גברים לנשים כושלת בגלל הנחות מוצא כ"כ שונות. ובגלל הרגלים של שנים. גברים לא כנים עם עצמם ועם נשים, ונשים לא כנות באותו אופן. 

גברים לא תמיד מודעים להנחות האלה. מטריף אותי שאישה שיוזמת תקשורת אחרי שנוצרה תקשורת ראשונית נתפסת כנודניקית ולחוצה, והיא אמורה לחכות שהגבר יפנה אליה. הייתי בקשר כזה עד שהבנתי שזה הדפוס. שנתיים מהחיים שלי. נשלט שבכל התקופה הזו, המפגשים היו ביוזמתו. כשנחה עליו הרוח, הוא היה שולח לי הודעה והיינו נפגשים. אבל אם חלילה עברו שבועיים בלי שהוא יזם ואני הייתי פונה אליו, הוא היה שם לי ברקס. 

לקח לי המון זמן לראות שזה הדפוס, וכאמור, סיימתי את הקשר בעקבות זאת. אבל הוא לא לבד. 

גברים רגילים לפנות ולהידחות או לזכות להתעלמות. אז הם פונים מלאי הבטחות והצהרות. מה שכתוב לי בפרופיל זה בול מה שהם רוצים. והם תמיד מדברים על קשר. אבל כזכור, האמת תמיד יוצאת לאור, במעשים או במילים. ובשלב כלשהו, הרבה לפני שהקשר המתהווה מבשיל למפגש, ובדרך כלל אחרי סשן וירטואלי, הם מתגלים במלא קלונם. מי שהבטיח, לא מקיים. 

והם אף פעם לא מבינים מה הבעייה. אז לא דיברתי איתך שבועיים. לא הייתי פה. היו לי עניינים. אבל עכשיו אני פה, אז למה את לא רוצה לדבר אתי? 

אני תמיד מסבירה. אבל כשהצד השני מנרנר או מבטל או לא אותנטי וכן עם עצמו או אתי, אני מתכעסת. וכשאני קוצפת, וואי וואי וואי. 

לקחת את הנחמדות וההשקעה שלי והנכונות שלי כמובנות מאליהן? נו סופ פור יו. קאם בק נבר. 

לכולנו יש מגננות. וקל לי לברוח מהמבוכה להתחכמות ולשנינות. אבל אני מאמינה בכל לב שזו לא הדרך. 

אני מנטה, ואני מחפשת מערכת יחסים עם נשלט. אני מחפשת קרבה ואינטימיות. אני מחפשת חיבוקים וכרבולים. במפגש של שלוש שעות, אפשר לשלב גם וגם. אפשר לסשן לנשלט את האמ אמא, פעמיים לפחות, אבל בין אורגזמה לאורגזמה לדבר ולהתחבק. 

אני מנטה ואני אישה. אני צריכה ביטחון ויציבות. יש לי המון לתת, ואני יודעת מה אני שווה. ואני יודעת שפוסטים מחרמנים על סשנים מקבלים יותר לייקים ומניבים יותר פניות, אבל זה לא מעניין וזה לא העניין. 

תודה שקראתם. תיזהרו מאד בתגובות. 😊

המגה בייב מיום חמישי בוחן את הגבולות שלי. 

בהתחלה הוא עשה לי אנמאץ' בטינדר. 

הבוקר, הוא התחיל להפגיז אותי בהודעות זימה. הוא יודע לא להגזים. הוא לא שלח לי דיק פיק. אבל כן שלח תמונה שלו חצי לבוש עם זקפה.

אמרתי לו שאשמח להיפגש, אבל לא היום.

לפני כמה דקות הוא שוב התחיל מו"מ לגבי הגבולות שלי. הבהרתי לו שחדירה בלי קונדום לא תהיה, שאני לא מתכוונת לבצע בו מין אוראלי ממושך, ושהוא לא יגמור לי על הפנים. פרט לזה, בכיף.

אבל גם אנאלי לא ועוד מלא דברים, הוא כתב.

לא ידעתי שאנאלי על הפרק, עניתי לו, אבל נכון. גם לא אנאלי, אלא אם אתה הנחדר.

ולפני יום שלישי אני לא יכולה. לא בגלל משחקים. סוף סמסטר. מבחני סיום.

הוא איחל לי הצלחה בבחינות, הילד המפונק והגחמני הזה. בדיוק כמו שכשהלכתי ממנו בחמישי, הוא איחל לי ערב נעים בכזו קרירות, שלא ממש הופתעתי כשראיתי שהוא עשה לי אנמאץ'.

אני מאד שמחה שהמניפולציות האלה לא עובדות עליי. מתאים לך? סבבה. בשמחה, בתשוקה ובחפץ כוס. אתה נראה סוף, אתה מעולה במיטה והכלבה שלך מתוקה.

לא מתאים לך? גם סבבה. מאחלת לך מכל הלב שתמצא מישהי שתרד לך שעה, תתן לך לגמור לה על הפנים, ותקיים איתך יחסי מין לא מוגנים.

אף אחד, ולא משנה עד כמה הוא גורם לי לרייר, לא שווה את זה.

ת'כלס, נראה לי שהחרמנות שלו תנצח והוא ינופף בדגל לבן. אבל גם אם לא, לא נורא.