המנטליסטית

בהמשך לפוסט הקודם, סעיף 2.

הוא:

בא לי שתקשרי אותי למיטה ותשחקי בזין שלי כמו צעצוע: תלטפי, תרביצי, מה שיבוא לך באותו הרגע. בא לי שתקרבי אותי מאוד לגמור ואז תפסיקי, ואז תמשיכי שוב, ואז תפסיקי; אני אתחנן בשלב מסויים, גם אם אני לא ארצה. אולי בשלב הזה תדחפי לי גרב לפה כדי שאשתוק קצת. את תלחשי לי דברים משפילים וזה רק יגרום לי לרצות לגמור יותר. אולי זה ימשך קצת זמן; אולי כל הערב, איך שישעשע אותך. כשיימאס לך אולי פשוט תעזבי את הזין שלי לאנחות. אולי ישעשע אותך לתת לי אורגזמה הרוסה, ואת כל מה שיטפטף את תאכילי אותי.

אני:

בא לי לקשור אותך למיטה. זה לא קורה הרבה, ואני צריכה קצת עזרה ממך ושיתוף פעולה, אבל בסוף אנחנו מצליחים.אני משחקת בזין שלך כמו צעצוע: מלטפת, מרביצה, מוחצת לך את האשכים, מה שיבוא לי באותו הרגע. מאד מצחיק אותי לראות אותך נדרך, מתפתל ומגיב. כמו צעצוע לחיצה. רק הרבה יותר חמוד ומתוק. בא לי לקרב אותך מאוד לגמור ואז להפסיק, כי זו עבודה קשה בעיקר, אבל לא רק, ואז להמשיך שוב, ואז להפסיק; אני אשאל אותך אם אתה רוצה לגמור, ואתה תענה בחיוב. אני אנעץ בך מבט מאוכזב ואגיד שאפילו אתה מסוגל ליותר, ושתצטרך לבקש; או לבקש יפה. אתה תתחנן בשלב מסויים, גם אם לא תרצה. אולי בשלב הזה אדחף לך גרב לפה כדי שתשתוק קצת. אני אלאט באזנך דברים משפילים, שזה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם ולכן גם הכי טובה בו. וזה רק יגרום לך לרצות לגמור יותר. אולי זה יימשך קצת זמן; אולי כל הערב, איך שישעשע אותי. כשיימאס לי, אולי פשוט אנטוש את הזין הנוטף שלך לאנחות. אולי אשחרר לך יד, לא בטוח איזו, ואבקש ממך לגמור עבורי; או להשפריץ בשבילי. אולי אעזור לך עם אצבע או שתיים בפה במקום הגרב ההיא מקודם; אולי אעודד אותך להראות לי כמה אתה גברי וכמה רחוק תגיע. לא נורא אם תצליח לגמור על החזה והבטן בלבד. אני אאסוף את מה שאצליח ואאכיל אותך. את היתר אנגב בקפידה כדי שכשאשכב עליך ואעטוף אותך, לא אתלכלך.

אם אתן עדיין לא עוקבות אחרי הבלוג המשובח והמחרמן להפליא של Grey / Green, מחכות לכן שעות של הנאה. הוא כותב פשוט נפלא. הוא מאד חכם. הוא ורסטילי.

אחרי שקראתי את הפוסט שלו בא לי, ואחרי שהצלחתי להחזיר דופק ותפקוד, הצעתי לו לכתוב את אותו הפוסט מנקודת מבט נשית שולטת.

והוא, בהיותו חמוד, נעתר.

אז הנה. רק סעיף 1 בינתיים. זה לא שאני בסמסטר חופש (אני כן) ויש לי זמן בלתי מוגבל (יש לי). וזה גם לא מעצלנות (סתמו כבר, נו). פשוט ממש קשה לכתוב ברמה שמשתווה לשלו.

שלו:

בא לי שתעבדי מפה ביום שאין לי בו עבודה. את תהיי לבושה; אני אהיה עירום, אולי חוץ מסינר קטן, או קולר. מדי פעם תזדקקי לשעשוע ותגידי לי "בוא", או תצלצלי בפעמון. אני אבוא ואעשה לך מסג' ברגליים, או אנשק אותן, או אכין לך כוס תה, או ארוחת צהריים. אולי מדי פעם תרצי להשתמש בי כהדום; אולי מדי פעם תרצי שאני ארד לך קצת, את יודעת, בין פגישות. בשאר הזמן תוכלי לשים אותי בפינה, או לשלוח אותי לעשות משימות בשבילך, או סתם להציב אותי מולך כדי שתוכלי לבהות בי בזמן פגישה משעממת.

ושלי:

בא לי לעבוד אצלך ביום שאין לך בו עבודה. למעשה, ביום עבודה רגיל לחלוטין שביקשתי ממך לקחת בו חופש בהתראה קצרה. וביקשת. כשהודעת לי שאישרו לך אותו, החיוך שלי מילא אותך אושר וקצת פחד.
אני אהיה לבושה; אתה תהיה עירום. עדיין קר, אבל אדאג להדליק חימום בכל הבית. מדי פעם אזדקק לשעשוע ואקרא לך לבוא, או אצלצל בפעמון. אם לא תגיע מספיק מהר, אחמם לך את שני הישבנים עם ספנקינג כשאתה שעון כנגד הקיר ומבליט אותם עבורי. אם תגיע מייד, אשלח אותך להביא לי תה, או אבקש ממך לזרוק נייר טיוטה לפח האשפה שנמצא חצי מטר מהמחשב שלידו אני יושבת ואשלח אותך חזרה למטלה מונפצת אחרת שהטלתי עליך. אבל מדי פעם, ארשה לך לעסות לי את הגב או את כפות הרגליים, לנשק אותן לפני ואחרי ולשים ראש על הברכיים שלי לכמה דקות של ליטוף ומנוחה כשאתה מוצץ לי את האגודל.
בצהריים אקח הפסקה מעמל יומי. את ארוחת הצהריים תגיש לי בפינת האוכל, ואז תעמוד לידי, קצת מאחוריי, תמלא לי את הכוס כשאסיים לשתות, תגיש לי מפית לקנח את הפה ותהיה מאד מנומס, שירותי וחמוד. אני לא אצליח לעמוד בפניך, ואגרור אותך במפרק כף היד לחדר השינה. אולי אזיין אותך ואולי רק תגמיר אותי. בכל זאת, יום עבודה. אחרי הפסקת הצהריים אני אחזור לעבוד ואתה תאכל, תפנה את הכלים ותשטוף אותם. מאד ישעמם לך, אבל הפעמון ישתוק ולא נותרו לך מטלות.
אתה תיכנס לחדר העבודה ותעמוד בפתח, אבל אני אהיה שקועה בעבודה ולא אשים כלל לב שאתה שם.
אולי תכחכח קצת בגרון ואולי תשאל כיצד תוכל לשמש אותי. אני אביט בך בקוצר רוח ואומר לך שכשאזדקק לך, אקרא לך. למרות שנפנפתי אותך בתנועת יד מבטלת, אתה תישאר לעמוד בפתח, שמוט ועזוב ועצוב, ואני אתרכך קצת ואומר לך שאתה יכול לעמוד בפינה או להביא כרית ולרבוץ עליה בנוחות. יהיה מותר לך להביט בי אבל אסור לך להפריע.
אני אסיים לעבוד הכי מוקדם שאי פעם סיימתי יום עבודה, אכבה את המחשב, ארכון אליך ואעביר לך ליטוף על הראש. תודה, חמוד שלי, אני אומר לך ואחייך חיוך שימלא אותך אושר אבל אפילו לא קמצוץ פחד. עכשיו כולי שלך.

פתאום קלטתי שאני מרבה לכתוב על ההיבט המיני והמנטלי של השליטה שלי, אבל שיש היבט נוסף שחשוב לי לא פחות, והוא תודעת שירות.

קודם כל, אני לא מערבבת שליטה ובעלי מקצוע. לא מנקה, לא נהג, לא מישהו שיעשה לי קניות. למעשה, אני מאד מקפידה שהשליטה תהיה חפה מכל סממן ניצול. בגלל זה בדייט ראשון, גם ונילי אגב, אני זו שמשלמת על שנינו. בגלל זה אסרתי על הנשלט שלי לשעבר לקנות לי דברים. גם לא פלאפל.

אז מה כן? שירות אישי. אחת הפנטזיות הכי צנועות שלי שטרם יצאו לפועל היא שאני מסבה לשולחן, הנשלט עומד לידי, קצת מאחוריי, עירום, וממלצר. כשכוס השתייה שלי מתרוקנת, הוא ממלא אותה מיד.כשאני הודפת את הצלחת, הוא נחפז לפנות אותה ולהושיט לי מפית.

כשאני מסיימת, אני עוברת לסלון ושם הוא מגיש לי את הקינוח וחליטה או כוס יין, ואז מפנה את הכלים מהשולחן ושוטף אותם. עירום, כמובן. 

מבחינתי, לא כל שירות הוא מיני. לא כל שירות הוא משחק מקדים. חלק מהתפקיד הוא כמובן להיות עבד מין. אבל חלק הוא להיות משרת אישי או באטלר. 

פשוט להבין שהתפקיד שלך הוא לרצות, לציית, לשרת ולענג. לכרכר סביבי ולדאוג לסיפוק כל צרכיי. לאו דווקא באופן הפגנתי. ההיפך. בנון שלאנט. כמו שבמיטה אתה מגמיר אותי בכל דרך שאחפוץ, מחוצה לה אתה משרת אותי באותו אופן. 

אם אתה שלי ומתמסר אליי, אתה ממלא את כל הצרכים שלי. פשוט מאד. 

כמובן שיש דברים שהם על התפר. עיסוי כפות רגליים הוא הן שירותי והן חושני. לסבן אותי במקלחת זה שירותי אבל בהכרח גם מיני כי אני עירומה ובמקרה שלי, החזה שלי הוא חצי משטח הגוף, עם כל הצער שבדבר. 

אשמח לשמוע עד כמה זה משהו שמדבר אליכן כשולטות ואליכםן כנשלטיםות. 

תודה! 

חסרים לי לי כמה דברים בחיים. ואולי אי אפשר למצוא את כולם באותו אדם, באותו קשר, באותו מקום. 

חסר לי מגע. פשוט מגע. עור בעור. נעים בגב, אצבע שעוברת על עצם הבריח שלי, יד שמלטפת את הצוואר. גם אני אוהבת לגעת. חלש וחזק. ללטף וללקק, לנגוס קצת, לשרוט ממש טיפה. לגעת. 

חסר לי חיבוק וכתף. מישהו לשים עליו את הראש. מישהו שיעטוף אותי בחיבוק מנחם, אבל לא חונק, ולא מוגבל בזמן ושתיקה, אבל גם גמיש להיפוך ודיבורים. היפוך, כלומר שבא לי לחבק אותו. ולפעמים גם לדבר תוך כדי. על כלום ושום דבר, ועל הא ועל דא (במיוחד דא בימים אלה כשרוסיה בכותרות), על עניני דיומא (האב) ועל עניינים שברומו של עולם. 

וכמובן שחסר לי סקס בדס"מי קשוח, מטונף, מלא השפלות מילוליות וניוש מילולי ודחיפת אצבעות לחורים רעבים ומתמסרים. חסר לי פרטנר כנוע ומתמסר, צייתן ופסיבי, שיעשה בדיוק מה שאני אומרת לו, אבל ב-ד-י-ו-ק. ואיך שאני אומרת. ומייד. והכי טוב שהוא יכול. סקס שאני אכוון כדי שיסב לי את מירב העונג. 

או סקס קינקי עדין, מתחלף כזה. בכל מקרה, בשני הכיוונים, אני נהנית מחוסר המאמץ שכרוך בתמרון בין ההנאה שלי לניסיון להבין אם הפרטנר נהנה. הרבה יותר קל כשצד אחד מנווט. גם אם זו לא אני. 

הפרדוקס הוא שכדי להגיע למצב הייצרי הזה שבו אני משחררת את החיה המשחרת לטרף לחופשי ואת חרצובות לשוני, אני צריכה להרגיש בנוח. אני צריכה להרגיש ביטחון בפרטנר. אני צריכה קודם להרפות ורק אז לעשות שריר. ושרירים. ושפטים.

וזה לא קורה. פשוט לא. כבר המון זמן.

כשיש חיבור אישיותי ואינטלקטואלי ואפילו משיכה פיזית, זה לא בהכרח אומר שיש חיבור מיני.

כשיש חיבור מיני, אבל הצד השני לא מספיק יציב, אני לא מרגישה ביטחון.

ואם אין ביטחון, אני לא מרגישה נוח.

אז אני מסתובבת בכלוב כארי בסוגר (מה יהיה עם ההתחכמויות האלה, מה?), מנסה להצית אש בחלציי בטינדר, מדי פעם אומרת לקופידון היוש, אבל הילד השמנמן הזה, כל החיצים שלו נופלים משום מה בחדרה ובאר שבע וירושלים.

מתישהו אכתוב פוסט עם הפי אנדינג. אולי. 

לפעמים בא לי סשן נטו. בלי כל ההתשה של היכרות ושיחות ובדיקת התאמה אישיותית ואינטלקטואלית.

נראה סביר? אוהב לרדת? גר קרוב? יאללה. אני בדרך. בלי יותר מדי משחק מקדים. נשק לי את היד, את הרגליים, קבל איזו סטירה סמלית ותלקק את היד שסטרה לך בין האצבעות, וזהו. אני מוכנה.

תתפשט, אני אתפשט, ותתחיל לענג אותי. קודם חזה ואז תאכל לי את הכוס. שילוב של לשון ואצבע, כמו שאני אוהבת. תהיה ויברטור ותו לא.

תאונן לי עד שאגמור, חכה בשקט כמה דקות שאתאושש, תהיה נחמד חצי שעה עד שיבוא לי שוב, והפעם תשתמש גם בזין שלך כדי לענג אותי. וכשארצה לגמור, על הבטן, כשאני מאוננת, תעזור לי עם אצבע על הדגדגן ולשון בתחת.

כמה דקות איפוס ויאללה ביי. 

ככה בטח פועל מוח גברי. למה לסבך סתם?

אז אני יגיד לכם. כן, יגיד. תתמודדו.

כי בתאוריה זה עובד פצצה, אבל בפועל פחות. כי גם הנשלט הכי חרמן צריך אווירה. כי לרדת למישהי שמחוברת לגוף ופרצוף זה הרבה פחות כיף להרבה נשלטים מאשר לגברים ווניליים שאוהבים לרדת. כשוונילי אוהב לרדת, זה נטו מאהבת האקט. כשנשלט אוהב לרדת, זה בגלל שזה משפיל. הוא לא בהכרח מת על הריח או הטעם. הוא מתחבר לקונספט. וההתעקשות של השולטת להיות אישה מן היישוב ולא מה שהוא רואה בפורנו הורסת לו.

אז כן, כנראה שעכשיו דנתי את עצמי לעשרות פניות מבני 24 שינדרו באמא שזה בדיוק מה שהם רוצים, שהם מנוסים, בוגרים, יורדים שעות, גרמו לאלף נשים להשפריץ וכן הלאה; לעוד כמה פניות מאנשים שפנו אליי בעבר, נדחו ומנסים שוב ושוב; וסביר גם שלעוד קומץ פניות לא קשורות בשיט משולטים.

אבל סבבה. זה רק יוכיח לי ביתר שאת שפנטזיות לחוד ומציאות לחוד. ואולי גם להודות על מזלי הטוב שיש לי יד ימין מתפקדת ואפשרות להגיע לאורגזמה בכוחות עצמי. ובבניין ציון והרס הפטריארכיה ננוחם או משהו כזה. 

חלקם חוזרים על ארבע. 

אבל הם מראש רוצים להיות על ארבע. 

והם לא באמת מוכנים לשנות את מה שגרם לי להחליט שהם לא. או את מה שגרם להם לנתק קשר איתי. 

הם פשוט מנסים שוב. עם אותם תנאים. 

והפולניות, אלוהים. למה את כ"כ קרה אליי? מה עשיתי שהיה כ"כ נורא? בסך הכל רציתי לדרוש בשלומך.

כאילו גדלנו יחד ואני קוטעת חברות אמיצה של שנים. כולה דיברנו באתר ובטלגרם או בווטסאפ כמה ימים. 

אני אמורה להרגיש רע שאני לא נותנת להם מה שהם רוצים בלי שהם יתנו לי מה שאני רוצה? אז לא. אני לא מרגישה רע.

כמה סמלי שאני צופה בהישרדות, ורואה גברים מתנהגים באותו אופן. צו 8 לכולם ויאללה, לאוקראינה. 

למקרה שחלילה נוצר הרושם המוטעה שאני כה נואשת שאקפוץ על כל מי שפונה אליי, הרשו לי לתקן אותו.

אני לא עונה לכל פנייה. לא אדומה, לא סגולה ולא בצ'אט.

מי שהפרופיל שלו הוא של שולט ופונה אליי בלי להציג את עצמו ולהסביר מה עניין שמיטה להר סיני לא מעניין אותי. ואם הוא מנג'ס שוב ושוב ושולח לי סימן שאלה כטרוניה על חוסר התגובה שלי, זה רק מראה לי שבאמת אין התאמה. וכשאני כותבת "לא מעוניינת, תודה", זה לא פתח לשיחה אלא הבהרה שאין עניין ודי.

מי ששולח לי אדומה עם פרט וחצי על עצמו וטוען שהוקסם מהבלוג שלי אבל לא הגיב לשום פוסט, גם לא בלייק, ואחרי שעה שלא עניתי לו שולח הודעה נוסח הלו, יש שם מישהו? לא יזכה לתגובה.

אני עונה למי שהפרופיל שלו נראה לי מעניין ורלוונטי או למי שההודעה שלו אישית, מושקעת ומפורטת.

זה שאחרי כל זה עדיין נוצר מצב של אי התאמה, אובדן עניין חד צדדי מהצד הגברי או גילוי של חוסר אמינות מראה רק שהסינון שלי לא מספיק קפדני, לא ההיפך.

אני לא עובדת בכלוב ובטח שלא חייבת משהו לאף אחד. עדיף לי להיות נטולת נשלט וסקס לשארית חיי, המתקצרים והולכים במהירות בגלל חלק מבאי האתר הזה, מאשר להיענות לפניות של בחור בן 24 שגר בעפולה, גבר בן 65 שרוצה פוט ג'וב או שולט עילג שאלוהים יודעת מה הוא רוצה מחיי האומללים.

אני קוטרית. אני אוהבת לקטר. אני אוהבת להתלונן. הגנים הפולניים שלי כנראה, למעט העובדה שאני לא פולניה משום צד. זה לא אומר שאין לי סטנדרטים.

ביטלתי את המנוי כדי לצמצם את אפשרויות התקשורת איתי. עוד 25 ימים למנאייכ. עד אז, דברו אליי יפה, שומעים? 

ביום שישי נחתה עליי שלווה. 

היה לי ברור שזה שאמר שידבר איתי לא ידבר איתי, ושמי שקבעתי לפגוש לא ייצור קשר בהתראה סבירה. 

לקחתי צעד אחורה, קיפלתי את הזנבות שצמחו לי לאחר ארבעת החיסונים בין הרגליים, והשלמתי עם העובדה שזה כל מה שיהיה לי בין הרגליים עד אחרי המבול. 

אבל החיים הם לא תכנית כבקשתך. או כתחינתי. 

ההוא שקבעתי לפגוש יצר קשר בעשר בלילה, קיבל ברקס, טען שלא רצה להיפגש אלא לדרוש בשלומי וחטף אמברקס כי זה אומר שהוא הבריז לי. 

לא אמרנו שישי, הוא לחשש דרך הלשון המפוצלת שלו, אמרנו שישי או שבת. 

אמרנו שישי. סע לשלום ושא ברכה. 

האם זה פטר אותי מעונשו?

לא!

בשבת בבוקר הוא שולח לי הודעה, אותה הקליד בטלפיו השסועות. זה עדיין רלוונטי?

מצאתי תרגום של המילה לא ל-147 שפות. נכון שחלקן נכחדו זה מכבר, ושלהתקין את הא"ב האכדי היה מאתגר. מודה.

היום, בעודי מנסה להירגע במיטה מכל ענייני הבריאות האיומים שתקפו אותנו, חוזר ההוא מהשבוע שעבר, שאמר שבטח, נדבר בטלפון, אבל דחה ודחה ואז בחמישי בערב אמר שנדבר למחרת ולא יסף.

היי, אני מתאושש מפציעה.

אני לא בת שנתיים. ד"ש לאישה.

??

תקשיב, טיפש אתה לא. בוגד, שקרן, נכלולי ורע לב כן, אבל לא טיפש. שים עזה בווייז ותהי דרכך סוגה במוקשי אדמה.

אני יצאתי לגימלאות. הניחו לי בבקשה. עייפתי. 

לא משנה כמה שיחות מבטיחות אנהל פה, בטלגרם, בווטסאפ, בטינדר, בטלפון, לא משנה כמה הבטחה צופנת כל שיחה כזו, בסוף זה נגמר בבעעע. 

בשלישי בלילה שוחחתי בצ'אט עם שלושה גברים. עם שלושתם היה מספיק נחמד כדי לעבור לטלגרם.

ברביעי בבוקר, שלושתם פנו אליי, נלהבים וחמודים.

הראשון נפל כי הוא גר רחוק מדי. בהתחלה דובר על כך שזה פתיר אם אשן אצלו. אבל כשזה הגיע לקביעת מפגש היכרות, ואמרתי שצריך לבדוק לו"ז של רכבות ואוטובוסים כדי שאוכל לחזור הביתה באותו ערב, הוא החליט שאם אני לא נוהגת אליו ובחזרה, זה דיל ברייקר. 

חלף עוד יום, והשניים הנותרים שוב פנו אליי. שניהם מהעבודה. הסבתי את תשומת ליבו של אחד מהם שזה לא לעניין לנהל שיחות כאלה מהעבודה ממגוון סיבות, אבל לא הדגשתי מספיק שהסיבה העיקרית היא שפיצול הקשב הנדרש ממנו מותיר אותו עסוק בכל רגע נתון בעבודה או בשיחה עמי, אבל מותיר אותי בשיחה לא רצופה והמתנה. 

זו התימה: הגבר לא מבין שאני לא בעבודה ומחכה לתשובה. הוא לא רואה שזה לא מתחשב ולא מכבד. 

השיחות העמיקו. אני לא אדם של סמול טוק. הן היו נעימות וקולחות. הן עברו מהיכרות אישיותית לבדס"מ וחזרה. אחד מהם ממש בראש שלי, עם הומור מילולי, רפרנסים תרבותיים ומוזיקליים וגישה דומה להכרויות. 

אתו ספציפית ביקשתי להתקדם לשיחת טלפון, והוא הסכים. לא קבענו מועד. 

שניהם קטעו את השיחה אחרי שעה פלוס כי התחילה להם פגישה. עם שניהם הנחתי שנדבר בערב.

ויוק.

כלום.

נאדה.

בעשר וחצי שלחתי לשניהם הודעה. אחד לא השיב לה כלל לפי מיטב המסורת, שאומרת שרק הגבר יוזם תקשורת, והפרת כלל יסוד זה היא עילה לתביעה בבית הדין לתפקידי מגדר.

השני ענה והתנצל שהוא לא פנוי. הוא הבין שאני קצת פחות חביבה מבדרך כלל, אבל לא הצליח להבין למה. שאל אם נוכל לדבר מאוחר יותר (כאילו, יש לך תכניות שטרם החלו בעשר וחצי, מתי נראה לך שנדבר, בשתיים בלילה?) או מחר. ושוב, ברור שאני זמינה לשיחה כשתתפנה. אני לא ישנה הרי. קח ת'זמן, תיהנה. כשתסיים, נניח בשתיים וחצי, אני כמובן אהיה ערה וזמינה. 

ההנחה הזו של גברים, בלי קשר אם הם ונילים, נשלטים, מתחלפים או מאדימאים, שאני תמיד זמינה לרשותם אבל שאין לי שום ציפיות ושהם יכולים ליזום תקשורת כשנוח להם כ"כ ממרידה אותי.

במיוחד שבמסגרת שיחותינו היה ממש ברור שסוג הקשר שאנחנו מחפשים הוא FLR. שהם נשלטים ולא סתם קינקיים. לא נראה להם סותר שהם מקווים להתמסר לי אבל לא חושבים שזה כולל לשוחח איתי מהבית.

אם אתה כותב לי מהעבודה ואומר שאתה לא מפסיק לחשוב עליי ועל שיחותינו, מה הבעייה לכתוב לי אחרי שחזרת הביתה ואתה פנוי?

***

בטינדר, הקטע הוא שברגע שאני כותבת שאני בזוגיות פתוחה, ברור שאני שרמוטה שאפשר להשחיל בזמן הפנוי תרתי משמע. לא צריך חיבור, לא צריך חיזור. וואם באם ת'נק יו מאם.

וכך, מישהו ששוחחתי איתו בטלפון וקבענו לשישי בערב שלח לי הודעה אתמול בבוקר לבדוק אם בא לי לקפוץ. בכיף, אמרתי לו. ייקח לי זמן להתארגן. צריך להדליק דוד.

תתקלחי אצלי.

אה, ממש לא.

אני צריך לצאת מהבית בשלוש.

אז לא ייצא היום.

אבל אני פנוי הערב אחרי עשר וחצי.

תקשיב, זה לא מכבד. תקדיש לי ערב.

סליחה. נתראה מחר. יום מקסים.

ועכשיו, הטריגר לכתיבת הפוסט הזה, עוד גברבר טינדראי מצוי. מיד אחרי ההיי, שואל אם אני עדיין במיטה ואם יש מקום לידי.

ניסיתי לענות לעניין אבל ברוח טובה. אמרתי לו שלרוב בן זוגי תופס את המקום לידי, אבל שהוא במקלחת, אז יש חלון הזדמנויות.

כמה זמן יש לנו להיות שובבים?

אני לא בקטע של שובבות וסליז. זה שאני מחפשת קשר קליל ומוכוון סקס לא אומר שאני לא צריכה חיבור וכבוד.

צודקת, מתנצל. אשמח אם תתני לי הזדמנות להכיר אותך.

בכיף.

תוך ארבע דקות, שזה לא רע יחסית לדוש, הוא כבר שאל, "מה את לובשת, מהממת?" ונחסם.

הקדושה והקדשה, המדונה והזונה. החברה הוונילית המתוקה שלפני דייט שלישי אין מה לנסות בכלל להשכיב לעומת השולתט העחזריט, הלילית. זו שמחפשת קשר רציני לעומת זו שלא מסתירה שהיא מעוניינת בסקס ועוד בזוגיות פתוחה, אז בכלל.

הפיצול הזה הורג אותי.

אני מביאה את עצמי לכל אינטראקציה. אינטליגנטית, שנונה, לא שגרתית, כנה, נחמדה.

מי שמכל זה קולט רק כוס זמין או מלכה שולטת הוא דביל.

מי שמאוים מזה ומתחיל איתי תחרות של מי יותר משכיל וידען, מקטין אותי או מתנפח כמו זפק של תרנגול כדי לנסות להרשים אותי, סתם אפס חסר ביטחון ושריד לתקופה שטוב שחלפה. 

ומי שמצליח לקלוט את כל זה ועדיין לא ברור לו שאני מצפה למה שכתוב לי בפרופיל בבהירות, אלה הכי פוגעים.

ועד כמה שזה בלתי נתפס, אני פגועה. אני, השולטת, הסקס נטול המחויבות, פגועה. נשים, לך תבין. 

טוב, אז תקציר הפרקות הקודמות: פנטזיה על חבירה לשולט ונשלט.

בפרק א' צפיתי בהם והייתי במגע בעיקר עם השולט.

בפרק ב' השולט ביים את העבד ואותי. הוא המוח והעבד הוא  המבצע.

וכעת לפרק ג', האחרון בטרילוגיה.

בוקר. השולט ואני בדיוק סיימנו להזדיין. הוא נכנס להתקלח, מתלבש, וטרם צאתו לעמל יומו קורא לעבדו הענוג ומבשר לשנינו שייפוי הכוח המתמשך ימשיך בלעדיו. כלומר, העבד יהיה אחראי עליי היום. הוא יצטרך להכין לי אוכל, לעשות איתי סקס ולדרוש בשלומי מעת לעת. שארה, כסותה, עונתה. אני צריכה להישאר בחדר הנעול למעט ביקורים הכרחיים בשירותים, שאליהם אבקש רשות לצאת כשהעבד יפקוד את חדרי.

מאחר שאני יצור די נייח גם ככה, המחשבה על יום שלם במיטה כשכל צרכיי מסופקים על ידי גבר מהמם נעימה לי. והטוויסט שבו אני בעצם מנוהלת על ידי מי שעד כה היה הכי נמוך בהיררכיה נעים לי אף הוא.

אבל כשיד ימין שלי נאזקת למיטה, זה פחות נעים ומאד לא נוח, גם אם אני שמאלית.

ולכן בכל ביקור של הבלונדיני אצלי, אני מבקשת שישחרר לי את היד כי לא נוח לי. הוא מסרב, כמובן. רק כשאני יוצאת לשירותים הוא משחרר אותי בלית ברירה, אבל אז שוב אוזק את היד למיטה הארורה.

כשאני מתלוננת שקשה לי לאכול ככה, עם יד אחת, הוא עוזר לי.

מדי פעם הוא מחליף יד. בכל זאת, רחמנות.

יוצא שאני תלויה בו. וזה משפיע על הדינמיקה. הוא לא שולט. הוא בסך הכל ממלא את מצוות אדונו. אבל אני מוצאת את עצמי נחמדה ומנומסת מאי פעם כלפיו.

וכשהוא מגיע ומודיע לי שכעת יהיה סקס, והיד שלי תיוותר אזוקה, אני אומרת פאק איט ומתמסרת לסיטואציה כליל. יאללה, בסדר. אני אהיה פסיבית. זה לא שיש לי אופציה אחרת. אני אהיה פלסטלינה, ואתן לו לעצב אותי בתקווה שלא יעציב אותי.

הסקס פצצה. הוא מתחיל ליהנות מהמנדט שניתן לו. הוא לא שולט, אבל הוא מתחבר לצד האקטיבי והפחות מרצה שלו.

והוא חוזר לעוד, המנוול. וזה מחמיא לי ומרטיב אותי כי עד כה הוא נגע בי רק בפקודה מפורשת. וכי הוא חמוד ויפה. וכי אני באמת לא צריכה לעשות כלום. ועד כמה שזה לא מה שאני רגילה לו, יש לזה יתרונות.

לעת ערב שב השולט הביתה. הדבר הראשון שהוא עושה הוא לשחרר אותי, תודה רבה באמת.

ואז הוא מבקש מהעבד דיווח על מהלך היום ועל ההתנהגות שלי, החצוף. לא ממני - ממנו. מתחתית החבית.

אחרי ארוחת הערב, הדברים חוזרים לסדרם הטבעי. אני במקום טוב באמצע, העבד למטה. אלא שעכשיו אני עושה כמיטב יכולתי להוריד אותו הכי נמוך שאפשר. ועם קצת חינדעלעך ויצירתיות, אני מצליחה. הוא לא ממצמץ אפילו. הוא במקומו הטבעי וכל זה לא אישי בכלל מבחינתו. לא אישי ולא אישו.

זהו. זוהי הטרילוגיה. פנטזיה משולשת, תרתי משמע.

היו שלוש,

מנטה