טוב, אז תקציר הפרקות הקודמות: פנטזיה על חבירה לשולט ונשלט.
בפרק א' צפיתי בהם והייתי במגע בעיקר עם השולט.
בפרק ב' השולט ביים את העבד ואותי. הוא המוח והעבד הוא המבצע.
וכעת לפרק ג', האחרון בטרילוגיה.
בוקר. השולט ואני בדיוק סיימנו להזדיין. הוא נכנס להתקלח, מתלבש, וטרם צאתו לעמל יומו קורא לעבדו הענוג ומבשר לשנינו שייפוי הכוח המתמשך ימשיך בלעדיו. כלומר, העבד יהיה אחראי עליי היום. הוא יצטרך להכין לי אוכל, לעשות איתי סקס ולדרוש בשלומי מעת לעת. שארה, כסותה, עונתה. אני צריכה להישאר בחדר הנעול למעט ביקורים הכרחיים בשירותים, שאליהם אבקש רשות לצאת כשהעבד יפקוד את חדרי.
מאחר שאני יצור די נייח גם ככה, המחשבה על יום שלם במיטה כשכל צרכיי מסופקים על ידי גבר מהמם נעימה לי. והטוויסט שבו אני בעצם מנוהלת על ידי מי שעד כה היה הכי נמוך בהיררכיה נעים לי אף הוא.
אבל כשיד ימין שלי נאזקת למיטה, זה פחות נעים ומאד לא נוח, גם אם אני שמאלית.
ולכן בכל ביקור של הבלונדיני אצלי, אני מבקשת שישחרר לי את היד כי לא נוח לי. הוא מסרב, כמובן. רק כשאני יוצאת לשירותים הוא משחרר אותי בלית ברירה, אבל אז שוב אוזק את היד למיטה הארורה.
כשאני מתלוננת שקשה לי לאכול ככה, עם יד אחת, הוא עוזר לי.
מדי פעם הוא מחליף יד. בכל זאת, רחמנות.
יוצא שאני תלויה בו. וזה משפיע על הדינמיקה. הוא לא שולט. הוא בסך הכל ממלא את מצוות אדונו. אבל אני מוצאת את עצמי נחמדה ומנומסת מאי פעם כלפיו.
וכשהוא מגיע ומודיע לי שכעת יהיה סקס, והיד שלי תיוותר אזוקה, אני אומרת פאק איט ומתמסרת לסיטואציה כליל. יאללה, בסדר. אני אהיה פסיבית. זה לא שיש לי אופציה אחרת. אני אהיה פלסטלינה, ואתן לו לעצב אותי בתקווה שלא יעציב אותי.
הסקס פצצה. הוא מתחיל ליהנות מהמנדט שניתן לו. הוא לא שולט, אבל הוא מתחבר לצד האקטיבי והפחות מרצה שלו.
והוא חוזר לעוד, המנוול. וזה מחמיא לי ומרטיב אותי כי עד כה הוא נגע בי רק בפקודה מפורשת. וכי הוא חמוד ויפה. וכי אני באמת לא צריכה לעשות כלום. ועד כמה שזה לא מה שאני רגילה לו, יש לזה יתרונות.
לעת ערב שב השולט הביתה. הדבר הראשון שהוא עושה הוא לשחרר אותי, תודה רבה באמת.
ואז הוא מבקש מהעבד דיווח על מהלך היום ועל ההתנהגות שלי, החצוף. לא ממני - ממנו. מתחתית החבית.
אחרי ארוחת הערב, הדברים חוזרים לסדרם הטבעי. אני במקום טוב באמצע, העבד למטה. אלא שעכשיו אני עושה כמיטב יכולתי להוריד אותו הכי נמוך שאפשר. ועם קצת חינדעלעך ויצירתיות, אני מצליחה. הוא לא ממצמץ אפילו. הוא במקומו הטבעי וכל זה לא אישי בכלל מבחינתו. לא אישי ולא אישו.
זהו. זוהי הטרילוגיה. פנטזיה משולשת, תרתי משמע.
היו שלוש,
מנטה
