כשלמדתי פסיכולוגיה, לימדו אותנו שתאוריה טובה היא כזו שעומדת בקריטריון המופרכות. זה נשמע לי ממש מוזר. אבל הכוונה היא לכך שחייב להיות קריטריון מוגדר היטב שיאפשר לבחון את התאוריה, ושרק אם היא עוברת את המבחן הזה, היא תאוריה טובה.
תאוריה שאין שום דרך לבדוק, ולפיכך להפריך, היא לא תאוריה טובה.
עכשיו אני מבינה את זה לגבי הכרויות. קריטריון חשוב הוא לדעת לריב. לריב זו מילה גדולה כשמדובר בהכרות ראשונית, אבל אולי לדעת להתווכח. זה נשמע מוזר בדיוק כמו קריטריון המופרכות, אבל הכוונה היא שפרמטר חשוב הוא מה קורה כשמתגלעת אי הסכמה בפעם הראשונה. כי כל עוד הכל זורם וכיף, זו לא חוכמה. אבל מתישהו, אחרי מספר שיחות, מישהו יכתוב משהו בתמימות והצד השני ייעלב. או שמישהו יעיר לצד השני על משהו.
לצערי, בהרבה מקרים לא מצליחים לחזור משם לשיחה הנעימה, הקלילה והכיפית. כי לא יודעים לריב באופן יעיל ונכון.
או שצד אחד מפסיק את התקשורת וזהו, או שהוויכוח הופך לריב אמוציונלי.
זוגיות ארוכה מלמדת אותנו איך לריב נכון. איך לחזור משם. אבל רק עם בן או בת הזוג. כי אין נוסח שמתאימה לכולם ועובדת על כולם.
אשמח לשמוע איך אתם מגיבים כששיחת הכרות חיובית ומבטיחה עולה על שרטון.
