גבר (כלוביסט, סטודנט או סתם מישהו עם כרומוזום Y): אני רוצה ממך משהו.
אני: צר לי, לא.
גבר: למה לא?
אני: כי סיבות (מנמקת)
גבר: אני מבין, אבל תחשבי על זה שוב.
אני: לא
גבר: אולי בכל זאת? הסברתי לך שאני רוצה.
אני: לא
גבר (למעשה, ילד בן שנתיים בהתקפת זעם ליד מדף החטיפים בסופר): אבל אני רוצה! ואת יכולה לתת לי! את סתם לא רוצה!
אני: נכון מאד. עכשיו די ולך תתקעווד, ויפה שעה אחת קודם, דושבאג.
גבר: אני לא מבין למה את יוצאת עליי ולמה את כל כך שלילית. לא מגיע לי הכעס הזה.
חיפשתי "מתנקשים בזול" בכל רחבי האינטרנט ולא מצאתי כלום. לא שאני מתקמצנת. פשוט יש כ"כ הרבה כאלה שאני רוצה להוריד, שגם עם הנחת כמות זו תהיה הוצאה כבדה. נראה לי שזה הזמן לקחת קורס דארקנט למתחילות.
כמו כן, נשים לא יכולות לנצח. הלא שלנו מתפרש כעדיין לא, כלומר דלת שאמנם לא פתוחה לרווחה אבל לא סגורה, וכשאנחנו סוגרות אותה, נועלות, אוטמות במסקינגטייפ ותולות שלט "סגור", אנחנו חוטפות על הראש כאילו אכלנו את בשרו של בנם בכורם.
