אחד הדברים שמחרפנים אותי פה הוא חוסר הדדיות בסיפוק צרכים ובתקשורת.
לכאורה, הכלוב הוא הפלטפורמה האידאלית. אני רוצה לשלוט והצד השני להישלט.
אלא שבפועל, כל צד חותר לסיפוק צרכיו שלו.
אתמול נפגשתי עם מישהו אחרי תאום ציפיות מדוקדק. ממש עברנו על מהלך הסשן פליי ביי פליי.
כשהגיע השלב שבו הוא אמור לבצע אקט שמספק אותי בלבד, הוא ביקש לעצור ואמר שהוא נלחץ.
הוא ביקש חיבוק, ובמשך חצי השעה הבאה התלטפנו. הוא גם התחכך בי ומאד התגרה.
ואז הוא ביקש שנדלג לשלב בסשן שבו מתקיים אקט שהוא מאד נהנה ממנו בשלב התכנון.
אמרתי לו שאין דבר כזה. שאם זה סשן, אני מחליטה מה יהיה ומתי. ואם זה לא סשן, האקט הזה לא כלול באינטראקציה המינית. ואז חתכתי.
חזרתי הביתה כשיותר מחצי תאוותי בידי, עם ביצים כחולות. יכולתי להעלים עין ולזיין אותו כדי להגיע לפורקן, אבל כשיש עקרונות וסטנדרטים, אין פורקן.
לפחות עכשיו אני מודעת לעניין הזה. אני בודקת האם התקשורת הדדית או שהיא מתקיימת רק כשמי שיוזם אותה הוא הגבר. ולרוב היא לא. אם אני זו ששולחת הודעה, הבחור התורן לא עונה. רק זה חסר לו. מה הלאה, שנשים יציעו נישואין? הרי אם הוא יענה לי, אני עלולה לקפוץ עליו עם טבעת, שני עדים וחופה. מוטב שאחכה ליוזמה שלו יחפה במטבח, רצוי בחושך. כשהוא ירצה, הוא ייזום.
לא שבטינדר המצב כ"כ שונה, אבל שם לפחות אין את היומרה לשליטה ומה שאמור לנבוע מיחסי שליטה.
ושם יש בעייה שפה אני כמעט לא נתקלת בה. גברים בגילי מרגישים מאויימים ומגיבים בקרבות אגו אינטלקטואליים. אחד מהם אשכרה הסגביר לי על המקצוע שלי. הוכחתי לו שהוא טועה והוספתי שלי אין שום יומרה להבין במקצוע שלו יותר ממנו. אחרים נעלבים כשאני לא מסכימה איתם או משתפת אותם בתהייה על משהו שכתבו שלא מסתדר לי ומחליטים שאני לא נעימה וביי.
גברים צעירים יותר לא נכנסים לפינה הזו. אולי בגלל שהם דור מתקדם יותר ואולי כי מראש מי שפונה למישהי שמבוגרת ממנו עושה זאת כי הוא נמשך למה שהגיל שלה טומן בחובו, קרי ניסיון, חוכמת חיים וזה שהיא יודעת מה היא רוצה.
בינתיים אני חרמנית ועייפה. חרמנית כי יש לי סטנדרטים ועייפה כי פעילות בשלוש פלטפורמות וניהול אינסוף אינטראקציות מתישים אינהרנטית.
אני מניחה שמתישהו אני אשבר ואשבור את הצום עם ג'אנק פוד שיעשה לי צרבת. לצערי, זה תרחיש יותר סביר מכך שאמצא מישהו שחושב שהדדיות וסיפוק הצרכים שלי הם דרישות הגיוניות.
