אחרי יותר מדי זמן שלא התראינו, אני מגיעה אליך.
אתה פותח לי את הדלת עירום ונעול.
אני מברכת אותך לשלום בסטירה מצלצלת, ושולחת יד לאשכים שלך, מוחצת אותם בחוזקה. התגובה שלך תמיד מצליחה לשעשע אותי. ההתכווצות הלא רצונית, התעוותות הפנים.
"אחריי!"
אני נכנסת לחדר השינה. אתה עומד בדום מתוח ואני מתפשטת. נותר רק לחלוץ את הסנדלים שלי. אני מתישבת על המיטה ומסמנת לך עם היד. אתה כורע ברך וחולץ אותם.
אני מורה לך לנשק את כפות הרגליים שלי ואז נשכבת על הגב.
"אצבעות".
אתה עולה למיטה, מתמקם בין הירכיים שלי ומתחיל לעסות לי את הדגדגן בעדינות.
"תוסיף לשון".
אתה מציית, ואני מתפתלת ונאנקת בהנאה. ללא ספק, אילפתי אותך היטב. המגע רך ונעים, הלשון מיומנת. אתה כלב טוב.
המילה החמישית שאני אומרת לך היא "די" כשאני גומרת.
אתה משתופף בקצה המיטה בצייתנות.
הדקות נוקפות. אני נרגעת לאיטי. מתהפכת על הבטן.
"מסאז'".
שעה מתחילת המפגש, נאמרו בדיוק שש מילים. שש אפס.
עוד שעתיים יחלפו לפני שתאמר את המילה הראשונה. שתיים ברצף. הראשונה היא "תודה" והשנייה "גבירתי".
אני אוהבת שאתה אומר את המילה האחרונה.
