גברים אוהבים להגיד לעצמם שהם לא חלק מתרבות האונס. שהם מעולם לא אנסו, לא תקפו ולא הטרידו אף אחת.
אבל זה מדרון חלקלק.
כשמישהי שפנית אליה בצ'אט או בהודעה פרטית מסרבת לך, דוחה אותך, בנימוס או באסרטיביות או בתוקפנות, איך אתה מגיב? אתה נסוג? או שאתה כותב "אני מכבד" כאילו שיש אופציה לגיטימית אחרת?
אתה אולי מבקש להבין למה? אולי מנסה לשכנע שתיתן לך צ'אנס, שהיא מפסידה גבר זהב?
אם היא דוחה אותך בתוקפנות, אתה פשוט חוסם אותה או כותב לה הודעה זועמת ופוגענית?
ואם היא דחתה אותך בנימוס, הסבירה לך בדיוק מה הסיבה, הודית לה על ההסבר והפסקת את הדיאלוג או שראית בזה הזמנה לשיח?
והאם אתה עצמך, כשאתה נתקל בפנייה ממישהי שאתה לא מעוניין בה, טורח להגיב? להסביר? או פשוט מתעלם?
לפעמים חוסר ההתאמה מתגלה אחרי שיחה קצרה. לפעמים אחרי שכבר עברתם לווטסאפ. לפעמים רק אחרי פגישה.
ואז, כשאתה מקבל דחייה אז, איך אתה מתנהל? כי רוב הגברים לא רק שלא מכבדים את הסירוב אלא גם מאשימים את האישה שהוליכה אותם שולל, ולמה הסכימה להיפגש מראש אם היא לא בעניין וכולי.
אבל כשגברים מאבדים עניין, רובם פשוט מתאדים. בלי הסברים. בלי להגיד אפילו שהם לא בעניין. והם עוד מספרים לעצמם שזה כדי לא לפגוע בה.
אז אם קשה לך לקבל לא ממישהי שאתה כלל לא מכיר, בצ'אט, וקשה לך שבעתיים לקבל לא ממישהי שנפגשה אתך פעם אחת, כנראה שיהיה לך קשה לכבד לא כשמישהי שעד לפני דקה היית בטוח שהולכת לשכב אתך אומרת לך לא ודי ותפסיק כשאתה כבר חרמן ועומד לך. ובכלל לא משנה אם הרושם שלך לגבי כמה היא בעניין שלך היה מדויק או פרי דמיונך.
לא זה פאקינג לא. בצ'אט, ברחוב, בפאב, בדירה שלה, בחדר השינה שלך, במיטה של המלון ובכל מקום או נסיבות אחרים.
כאמור, מדרון חלקלק.
