אני מאד נהנית לצפות בסדרות עם נופך בדס"מי פמדומי. במיוחד כאלה שמציגות פמדום באופן אמין ואגבי. כלומר, פחות עונה 1 של The Sinner ויותר מערכת היחסים בין Homelander לאליזבת' שו בעונה הראשונה של The Boys, או זו של קירסטן דאנסט עם קודי בסדרה On Becoming a God in Central Florida.
והכי מגרה זה לצפות במערכת יחסים כזו מתהווה לנגד עיניי בתכנית מציאות.
כבר כמה זמן שאני צופה באח הגדול בחצי עין ברקע. אבל אמש צפיתי בכל הפרקים שמצאתי ב-VOD והייתי ערה כמעט כל הלילה, מוקסמת מהפמדום הלא מודע בכיכובם של טליה ושחף.
בכל מערכת יחסים מתהווה יש מאבק על דומיננטיות. יוצאות הדופן הן מערכות היחסים שבהן צד אחד כ"כ דלוק על השני, שמצידו לא מחזיר את אותן תועפות רגש, שהוא נכנע ללא תנאים.
שחף נדלק על טליה בעוצמה פסיכית. וכמו כל נשלט קונטרול פריק שכמה לשחרר, מצא בה את שחפצה נפשו. היא מצידה, לא מיהרה להוריד הגנות, והוא מצא את עצמו רומז, אומר מפורשות, מתחנן, חוטף זצים וצעקות, ובשום שלב לא מציב גבולות או נרתע.
הסצינה שהמחישה את זה באופן הכי ברור היא כשהוא שוכב על המיטה הסמוכה לשלה ומחכה ליחס בעוד היא מתעלמת ממנו ומכרסמת גזר. בסוף הוא פונה אליה בעצמו, והיא מתחילה לנבוח עליו בעצבים. הוא עובר למיטה שלה, והיא אומרת לו שלא, קשה לה ולא נוח לה ככה.
הוא שואל אותה בחצי חיוך, "את רוצה שאני אתרפס על הרצפה כשאנחנו מדברים על הרגשות שלנו?"
העיניים שלה נדלקות והיא מהנהנת.
הוא עובר לשבת על הרצפה ונשען על המיטה, והיא אומרת לו שיסתובב כדי שתראה אותו. והוא מציית, נשען על הקיר.
אחרי שהיא מסיימת להטיף לו עד כמה הוא לא בסדר וכמה ההתנהגות שלו פגעה בה, הוא אומר שהוא טעה והיא צודקת והוא מצטער.
היא עושה תנועה קטנה עם הראש והעיניים, והוא שואל אותה בהכנעה אם הוא יכול לשבת על המיטה. היא מסכימה.
עכשיו, לא נראה לי שטליה מגדירה עצמה שולטת או מתחברת לבדס"מ. ההתנהגות שלה נובעת מחוסר ביטחון עצמי ומצורך בחיזוקים בלתי פוסקים, מקושי לבטוח במי שמולה שמלווה ברצון עז במישהו שיילחם עליה. אבל היא אישה דומיננטית באופייה. והיא לא נרתעת מקונפליקט.
גם שחף לא נראה לי מודע לכך שהוא נשלט. אבל במקרה שלו, זה לגמרי ברור שהוא כזה. ואיזה כיף יהיה למי שתצליח להפוך אותו לנשלט שלה. הוא כ"כ בשל לעיצוב ואילוף.
לפעמים הוא מנסה להסוות את המבוכה שלו בחיוכים זחוחים ובדיחות, שרק מעצבנים את טליה יותר, שהרי היא רוצה כניעה ללא תנאים. היא באמת רוצה התרפסות על הרצפה. רק ככה היא מרגישה בטוחה.
וזה מהדהד לי חוויות שלי, כמישהי שהיא גם שולטת בכל רמ"ח אבריה וגם אישה חסרת ביטחון (בתחומים מסויימים, כן?) שזקוקה לחיזוקים, אותות ומופתים.
סשן עם בחור יפה מדי שגם הסווה את המבוכה שלו בזחיחות, למשל. קושי עם אנשים שבעניין שלי אבל מדי פעם מגלים חשש או אומרים משהו שנתפס בעיניי כעדות לחוסר רצינות או עקביות.
צפיתי בסצנה האמורה לפחות חמש פעמים ב-12 השעות האחרונות. פרק 46, באזור שעה ועשר דקות מתחילת הפרק.
על לא דבר!
