שלוש נקודות זמן בתחילת קשר הן הכי קריטיות לי ולהרגשת הביטחון שלי.
1. אחרי שהבגדים יורדים ולפני שהסקס מתחיל
מעידה על ההבדל בין גרוי מיני גרידא לאינטימיות. מבחינתי, להחזיק כמה שיותר זמן במצב הזה. להרגיש ולחוש את הגוף שלידי. ללטף ולחקור. עד שכבר אי אפשר יותר להחזיק מעמד מרוב תשוקה.
2. אחרי האורגזמה
כן, צריך כמה דקות להתאושש. אבל מה שקורה אחריהן מעיד על ההבדל בין מי שגמר ועכשיו עייף ורוצה ללכת לבין מי שהגיע לאורגזמה לפניי או אחריי, ועכשיו זה מאחורינו ואפשר להמשיך לתקשר במילים ומגע.
במילים אחרות, האורגזמה היא לא המטרה הסופית.
3. היום שאחרי הסקס הראשון
כבר קרה לי שדיברתי עם מישהו שבועיים, נפגשנו שלוש פעמים לפני שנכנסנו למיטה והכל היה דבש. המבחן האמיתי הוא מה קורה אחרי שעושים סקס פעם ראשונה. זו הנקודה שאם כבר הגעתי אליה, הצורך שלי בביטחון אחריה הוא הכי גבוה בכל ציר הזמן של הקשר כולו. וחרדת הנטישה שלי מתעוררת ביתר שאת.
אם ביום שאחרי הסקס התקשורת משתנה לרעה, פוחתת, נהיית פחות משמעותית ויותר דלה, זה הדבר הכי מערער, אינדיקטיבי, מאכזב ומעאפן. כל הכיף נשאב מהקשר, והוא יסתיים באקורד צורם.
אם היא נמשכת כמו קודם או עולה שלב מבחינת רגש והתלהבות, אין הקלה גדולה מזו ופרוגנוזה חיובית יותר.
* * *
אין צורך להסביר לי, וודאי לא להסגביר לי, בתגובות למה אני טועה. לא מתווכחים עם רגשות.
זה מה שאני אוהבת בשפה ובהוראה. יש נכון ולא נכון. התחום האפור קיים אבל מצומצם. בעולם הרגש, אין נכון ולא נכון. אי אפשר לשמח מישהו עצוב בכך שנגיד לו שאין לו סיבה להיות עצוב, ושהעצב שלו אינו הגיוני.
ונסיים בציטוט שם האלבום המצוין של מניק סטריט פריצ'רס: This Is My Truth Tell Me Yours.
