שני מקרים שקרו לי השבוע גרמו לי להבין שלעולם לא אבין את הנשמות האבודות המסתובבות בינינו ומתכנות נשלטים.
הראשון פנה אליי בהודעה אדומה (כלומר שלח לי הודעה, לא פנה אליי בצ'אט). הציג את עצמו, צרף תמונה, סיפר במה הוא עוסק. החלפנו הודעות במשך מספר ימים. עברנו לווטסאפ. שוחחנו בטלפון. קבענו להיפגש ביום שלמחרת שיחתנו הטלפונית בשעה 21:00 אצלו. הוא היה אמור להיות אתי בקשר ביום הפגישה. מאז לא שמעתי ממנו. עכשיו, זה לא שאני מרגישה תחושת החמצה יוצאת דופן, אבל מה לעזאזל?
השני זה מישהו ששוחחתי איתו לפני שלוש שנים בערך ולא היה מספיק רציני. הפסקתי לענות להודעות שלו במשך הזמן. לפני מספר שבועות עשיתי טעות מרה ועניתי לו. להפתעתי, השיחות איתו היו מהנות. לפני כשבועיים שלושה היתה לנו שיחה ממש רצינית וארוכה. עשה רושם שהוא התבגר והבשיל. הגיע הזמן, הבן אדם בן 40 כמעט.
בשבוע שעבר והשבוע שוחחנו כמעט כל יום בצ'אט ובווטסאפ. סשנים וירטואליים לוהטים. הבהרתי לו שאני לא מתכוונת להמשיך לסשן אותו וירטואלית, וכיוונו להיפגש בחמישי אם גורם כלשהו שלא אפרט פה למרות שממש בא לי יתקיים. בשני בערב סיימתי את שיחתנו בכך שביקשתי שיעדכן אותי בשלישי בצהריים אם הגורם הזה התקיים אם לאו.
נחשו מה? נכון! לא עדכן! עכשיו בואו נאסוף את הלסתות שלנו מעלה. שלחתי לו הודעה נוזפת בשלישי אחה"צ. התנצל ואמר שטרם יודע. ומאז דממת אלחוט. לא עדכון, לא הודעה, לא פניה אליי בצ'אט. וודאי תהיתם שמא אני סתם משתלחת בו ולא חושבת שאולי נקרה בולען בדרכו לים המלח. ובכן, הוא בצ'אט. שלום לו. פניתי אליו לפני כמה דקות ושאלתי אותו אם יש לו משהו לומר להגנתו לפני שאני כותבת עליו פוסט. מה שהיה לו לומר לא ראוי לציטוט. התחמקות מהסוג העלוב ביותר.
לפי הנוהל הרגיל, אשמח לתת את הפרטים של שניהם למי שרוצה. שלחו לי הודעה בפרטי.
אה כן, וסופ"ש נעים שיהיה לכולנו. טוב כמעט לכולנו.
