לפני 6 שנים. 16 ביוני 2018 בשעה 16:56
סאת ייסוריי נגדשה.
כנראה שאלוהים נהנית להשתעשע בי.
תמיד אותו הדבר. תמיד נראה שהפעם כן, ובסוף לא. חומות ההגנה נבנות וקורסות, החפיר מתרוקן מהמים, הצלפים מגלים שתחמושת אין.
ואני נופלת. מגבוה. מהצריח הכי גבוה. היישר על החוד המשונן ביותר בגדר. אותה גדר שבניתי כדי להגן על עצמי.
לא עוד. יש לי יותר רקמת צלקת מעור בריא והכאב בלתי נסבל.
עד להודעה חדשה, אני הייתי
מנטה