כמות הזמן והאנרגיה שאני משחיתה על אנשים פה עצומה ומתישה אותי ברמות.
שלושה אנשים ביומיים האחרונים פנו אליי. כלומר, שלושה מבטיחים. לא סופרת פניות כמו "אפשר לעשות לך רימינג?". שלושה פונים רהוטים, ורבליים ואינטליגנטים. עושים רושם רציני. קראו פרופיל קראו בלוג. פנו לפי ההנחיות. שיחה של שעה פלוס בצ'אט.
אחד מהם לחץ לפגישה מהר מדי, ובמסווה של בדיקת התאמה ניווט את השיחה לכיוון בדסמי ולא לשיחת הכרות אישית. כששמתי לו ברקס, הוא כמובן התנצל וביקש עוד הזדמנות. כמו כולם. רק כשאני כבר לחלוטין לא מעוניינת הם מפנימים את המסר. אמרתי לו שאולי עוד כמה שבועות. הוא הצליח להתאפק בדיוק שעתיים לפני שניסה את מזלו שוב.
השני בחור צעיר, שזו כבר נורת אזהרה שטעיתי שהתעלמתי ממנה. אינטליגנטי וחמוד, אבל אכול חרדות וחששות, והטעות המרה שעשיתי היתה לנסות להכיל אותו ולייעץ לו. עכשיו הצלחתי לנער אותו ממני אחרי שעה וחצי של שיחה שכולה היתה ממוקדת בו ובמה הוא הולך ללמוד ומה יהיה ואיך יהיה ואם אני יכולה לעזור לו.
השלישי הכי מאכזב. אחרי שעה בצ'אט עברנו לווטסאפ. החלפנו תמונות. שוחחנו עוד שעה בווטסאפ. ואז הצעתי שנעבור לטלפון. מילותיו האחרונות היו "אני מתקשר עוד דקה".
כמה מתיש וחסר תוחלת. שעות של השקעת אנרגיה, בדיקת התאמה, חשיפה והיכרות, והכל לשווא.
מתי כבר אוותר ואפסיק להיכנס לפה?
