נראה שהרכישה הבאה שלי תהיה שוט. קצה רחב, מוט ארוך עם ידית, שיאפשר לי לרדות בנשלט כשהוא עסוק בלרדת לי. לרדות ביורד. הכי רעה תחת טובה.
אפשר גם להשתמש בו כדי להכווין את העבד. לסמן דרך חבטה קלה בירך שאני רוצה שתפשק רגליים. פלג גוף עליון אני מכוונת בעזרת הרצועה, והיכן שידי אינה מגעת, השוט מגיע.
מגיע לך.
וכמובן, כללי הטקס. "לך תביא את השוט", אני מצווה, ואתה הולך. ומביא, כורע על הברכיים, גו זקוף, מבט מושפל, כפות ידיים פשוטות קדימה והשוט מונח עליהן, בולט החוצה משני הצדדים. "תנשק, עבד", אני פוקדת, ואתה מנשק את כלי המשחית שיעשה בך שפטים.
שפטים לא כואבים. אני סוטרת חלש, וגם הספנקינג שלי לא ממש מאדים את הישבן. בככל, גברים ממאדים. אני בכלל מנוגה. אז לא כואב, אבל מאד משפיל.
בעצם, כשהקצה הרחב ינחת על הזין והביצים שלך, זה יכאב. אלא שכל תזוזה, כל רתיעה לא רצונית, רק תגרה אותי יותר ותגרום לי להמשיך. אז מותר לך לגנוח, אבל לא לזוז. תתאפק. שלוט בעצמך, בן אדם. רצית משחקי שליטה, לא? אז שוט!
וכשתאונן על הברכיים בפינה עם הפנים לקיר, תרגיש אותו מצליף בך מאחור ואולי גם קצת מקדימה. שלוחה של היד שלי, של הרצון שלי לגעת בך באופן האדנותי ביותר שאני יכולה לדמיין.
עכשיו תגמור.
נוריד שוט ביחד, ואז אתה משוחרר. שוט הביתה. דונט שוט, אני נכנע. איי שוט דה שריף.
זהו.