אני שוכבת במיטה וצופה באחת הסדרות שלי.
אתה משתופף בקצה המיטה ומעסה לי את כפות הרגליים בדממה. לא נוח לך והסדרה הארורה נמשכת שעה תמימה, אבל אתה מתמיד כי קיבלת פקודה להתחיל ולא אמרתי לך להפסיק.
מוזיקת סיום. אני מתמתחת.
תתחיל לעלות, אתה שומע אותי פוקדת, וצמרמורת נעימה עוברת בך כי אתה יודע שזה עתה קודמת מעבד נוחות לעבד מין.
אתה מלטף, מעסה ומנשק את דרכך למעלה. כשאתה מגיע לירכיים שלי, אני מלטפת לך את הראש. ואז מושכת אותו בחוזקה, מפשקת רגליים ודוחפת אותך ביניהן.
אתה כבר יודע שאסור לך להתחיל בלי רשות. הפה שלך מתמלא רוק, ולהחזיק אותו סגור מעולם לא היה קשה יותר.
אתה שואף את הריח, מרגיש את הרטיבות. גם לי קשה להתאפק. למזלי, אני ממש לא צריכה.
רד, אפס.
אתה מסתער על היעד במסירות של לוחם סיירת במשימת חילוץ של חבר ליחידה. או כמו מרקו שחצה אוקיינוס כדי למצוא את אמא. או כמו הילד ההוא ופרח לב הזהב.
אני נאנקת וגונחת, אומרת לך שאתה ילד טוב, ויופי, עבד, בדיוק ככה תענג את הגבירה שלך. מכוונת את הראש, שלך יותר עמוק, יותר פנימה.
עכשיו אתה מצטווה להוסיף אצבע. שוב לא התנוחה הכי נוחה בעולם, אבל האנדורפינים והאדרנלין מעיפים אותך לעולם שכולו טוב, ותנועות האגן שלי לא מותירות ספק. אתה עושה עבודה מצוינת. מממש את הייעוד שלך.
אני גומרת חזק, ואומרת די.
אתה מתקפל לצידי, עייף אך מרוצה. עומד לך כמו טיל. מותר לך לשכב על הבטן ולהתחכך במזרן. תצטרך להסתפק בכך בחמש דקות הקרובות עד שאתאושש.
אחר כך נראה.
