ככל שנוקפות השנים, מתחוור לי ביתר שאת מה אני רוצה ובמה אני לא מעוניינת.
לא מעוניינת בסשנים חד פעמיים. לא מעונינת בקשר מזדמן. לכאלה יש לי שפע הצעות. כמו אפס אחד שפגשתי מספר פעמים והבהיר לי יפה מאד שהוא לא חפץ במפגש שבועי, אבל בכל פעם ששנינו בצ'אט מנסה את מזלו מחדש. אולי בכל זאת אסכים להיפגש איתו בלי התחייבות ומחויבות מצידו. אולי אסכים לשלוט בו וירטואלית.
או בחור חביב שפגשתי פעמיים, ובכל פעם שיש לו זמן מציע שניפגש. הוא יורד מעולה והסקס איתו מדהים, אבל הוא לא רואה אותי ממטר בתור אדם.
מעוניינת בקשר שליטה קבוע. מפנטזת ומאוננת על זה, מגיעה רחוק במחשבות. הפנטזיה הנוכחית היא לשלוט עם עוד מישהו על זוג, נשלטת ונשלט. לגור ארבעתנו יחד, כשהזוג משרת אותנו 24/7. פנטזיה לחוד ומציאות לחוד.
הפרדוקס הוא שככל שאני מזדקנת, הסיכוי למצוא קשר שליטה קבוע יורד, אבל גם הנכונות שלי להתפשר יורדת.
אז אני מאוננת, מפנטזת, ומבינה שעדיף ככה.
"הכל או כלום כבר אין לי כוח".
