מחוץ לכלוב, קשה לנו הנשים. בכל דיון, ובמיוחד באלה האינטרנטיים, מסגבירים לנו, מקטינים אותנו ומקצצים את כנפינו כל אימת שמתגלעת אי הסכמה בינינו לבין גברים.
בכלוב יש אשליה שיחסי הכוחות שונים. פונים אלינו, חלק מהפניות אפילו נחמדות, מחמיאים לנו. נשלטים נשבעים לנו אמונים ומבטיחים להתמסר אלינו.
אבל זו רק אשליה. אלה אותם אנשים. כשאנחנו נשים דעתניות שמגיבות על פוסט בפייסבוק, ייכנסו בנו ברבאק. כשאנחנו ניק של שולטת בכלוב, יתחנפו אלינו.
אבל מילים יפות ללא כיסוי לא צריך לקחת ברצינות. צריך לגרד ממש מעט את הציפוי הנוצץ, ומתחתיו מתגלה הגבריריות המכוערת. זו שאף פעם לא מודה בטעות, לא לוקחת אחריות, לא מתנצלת.
נניח, כל מי שפונה אליי בצ'אט וברור שלא קרא את הפרופיל שלי ולא פתח את הקישור לפוסט בבלוג שמסביר איך לפנות אליי. אף אחד לא מודה שהוא לא קרא את הפרופיל. ולגבי הקישור, לא נפתח, לא הבנתי, רציתי לראות קודם כל שאת פה ועונה.
ואם באמת קראת את הבלוג שלי והוקסמת כה, איפה הלייק שמוכיח זאת? איפה תגובה עניינית?
שורה תחתונה, נשות כלוב יקרות: אל תשלו את עצמכן. אל תתפתו להודעות מפוצצות והבטחות. תעמידו את אביר החלומות במבחן קטן, וכשהוא נופל מהסוס על הפרצוף והשריון הנוצץ מתכסה בוץ, אל תהיו מופתעות.
