עוד שבוע מגיע אל סופו.
הוא החל בבחור שהעתיר לייקים ותגובות מפרגנות על פוסטים בבלוג הזה ממש. עברנו למייל ואז לווטסאפ. ואז לטלפון.
כל הזמן הייתי צריכה ליישר אותו. להסביר לו שהטרמינולוגיה של תנאי סף מעוותת. שכימיה חשובה יותר מהכל. שאני לא מתחברת לדיכוטומיה הקלישאתית הזו של ביום יום אני מנהל דומיננטי, ובבית מחפש מישהי שתנהל אותי. בסוף נמאס לי וחתכתי.
למחרת הוא התנצל ואמר שירד לו האסימון. שהוא הבין שהוא צריך להכיר אותי וללמוד אותי ולהקשיב לי כמו שהוא עושה עם נשים שהוא מכיר מחוץ לכלוב. שוחחנו במהלך היום, אבל בכל פעם שסיימתי את השיחה, חלפו דקות ספורות בלבד לפני שהוא שלח לי הודעות זימה. כששוחחנו בטלפון, הוא ניסה לשאול אותי שאלות על עצמי, אבל בעומק סנטימטר. בלי שום דיון או העמקה. ספרים, סרטים, ספורט. צ'קליסט.
חוץ מזה הוא היה סחי משעמם ומיינסטרימי להחריד.
חתכתי.
נקסט.
היום שוחחתי עם בחור חביב. הוא אמר שראה שכתוב לי בגבולות פוט פטיש, ושהוא פטישיסט, אבל שזה לא אישו.
נחשו מה? זה היה אישו. כל מה שהוא תיאר שהוא אוהב כלל את כפות הרגליים שלי. בפה שלו, סביב הפנים שלו, על הזין שלו. אמרתי לו שא', זה דיל ברייקר וב', מה שהוא רוצה ואוהב לא רלוונטי בשיט.
אז בחור א' ראה אותי כאוביקט למרות שניסה להרחיב את הפרספקטיבה, וכשעמד לו, שזה רוב הזמן, לא הצליח להתאפק ולא לשתף אותי בחרמנות שלו. בחור ב' ראה אותי כמגשימת פנטזיות, כשהפנטזיה שלו כתובה לי בגבולות כדיל ברייקר.
מה יהיה, גברים?
