רונית כותבת

שהייתי צעיר המחשבות שלי לאהבת המגפיים היו די 'גלומיות' ולא ממש מגובשות, לא ממש התחשבתי בעיצוב  או הדגם היה מספיק שהמגף שחור עם עקב כדי שמוחי יתרוקן ממחשבה ...

אפילו הייתי כול כך בור שלא הבנתי למה נשים בכלל קונות נעלים ומגפיים במאות שקלים אפילו אלפיים? זה נראה לי ממש התמכרות מיותרת, זה היה נראה ממש מזור ומצחיק כאילו באמת ?? להתלהב מנעליים ולבזבז אלפי שקלים ובכלל היו נראים לי אותו דבר כולם ובאמת חבל להשקיע בהם.

אבל מה ... צחוק הגורל ... כיום נעשיתי מכורה לגמרי למגפיים גובה ,שחור מבריק מט עם עקב דק ויפה, בתחילה קניתי מגף גובהה עם עקב כזה פשוט וזול בגלל התלהבות ובאמת התלהבתי מהם והיו מבחניתי מושלמים.... אבל פתאום נכנסה תחושה והרגשתי שיש לי צורך בעוד.

פתאום שמתי לב לפרטים לדגמים ולצורה שלהם, הרגשתי שאני צריכה עוד ועוד ... בתחילה אמרתי טוב אשקיע בהם טיפה .... מקסימום 30  דולר לזוג אח"כ הגיע ל 50 דולר ואז 80 ואז לזוג מגפיים שעלו לי כ+300 דולר !!!! ממש נהפכתי לשפחת מגפיים!!

פתאום נראה לי שברור שכדי לקנות מגפיים ובטח שוות את השקעה ....  זה אחד דברים היפים שיש, להרגיש את עקב את מרקם וריח העור ממש ממכר.

כיום אני מעריץ נשים שהולכות עם מגף או נעל עם עקב דק ויפה ותדעו לכם שאני שם לב ובפנים ממש מקנא בכם... מבחינתי כול אחד מהם היא מלכה !

אתמול לראשונה ראיתי את סרט לעזוב את לאס וגאס למרות שהוא משנת 1995,פשוט מדהים - סרט יפהפה למרות שלא קל לצפייה, מתאר את מצב של בדידות ויואש שבני אדם מגיעים אליו ...אבל האווריה, המשחק והסיפור פשוט תופסו אותי ולא מרפים ממני , היצאנית שמתאהבת באלכוהוליסט שכול אחד מודה במה הוא באמת ... בלי בילבולי שכל - זונה ושיכור.

בסרט מתארת שרה (היצאנית ) את קושי של בדידות וכמה זה קשה שאתה לבד וחזור לבית ריק ואין מישהו להיות איתו - זה הקטע שאני ממש מזדהה איתו, באמת לא קל להיות לבד ובמיוחד להיות אתה ולא משהו שמצפים ממך להיות כול הזמן.

בקיצור סרט ממומלץ ביותר - טוב אולי לא לדייט ראשון.

אני זוכר בדיוק איך זה התחיל אצלי, הפטיש למגפיים ולעור.

אני יודע שלא אוכל לשלוט על מחשבות והתשוקה אליהם - נרגש כול פעם שמחשבה עליהם או שרואה אותם ברחוב אז מבטי פשוט ננעל עליהם ודרוש מאמץ מחשבתי להסיט את מבט מהם...נו טוב, בטח כך מזהה השולטת את מִסְכְּנִים/עבדים.

זה התחיל בגיל ממש מוקדם אבל ממש - בגן חובה משהו בגיל 5 או 6, בתחילה הכול היה רגיל היו שני גננות אבל רק אחד אני זוכר ממש שהיתה צעירה יחסית ויופי שאנשים נמשכים אליו גם בכריזמה שלה (עדיין זכור)... אבל הסיפור שלי מתחיל שהגיע החורף - אז היא הגיע לגן עם המגפיים עור שחורות ,גבהות עם עקב דק ממש יפות - זהו ...  כאילו מצאתי משהו בתוכי התהפך פרץ החוצה ומאותו יום לא מצליח להחזיר חזרה פנימה.

זה אמיתי ובאת קרה ולא סיפור - בגיל כזה לא ידעתי מכולם ולא הבנתי למה אני נמשך למגפיים אבל אהבתי אותם להביט ונמשכת אליהם - עדיין היום אני לא יודע למה ...

כמובן שלא הבנתי שזה טאבו וגיל בגן ילד לא אמור להתעניין במגפיים או עור (מעניין מה חשבו עלי אז בטח ... סוטה...?!) ומהר מאוד עלו עלי ואני זכור שניסו להסביר לי את זה אבל לא ממש קלטתי למה זה לא בסדר, אז פעם אחד הינו בחנות בגדים נמשכתי ישר לחגורת עור שחורה לנשים יפה עבה מבריקה ובקשתי לקנות אותה - אז התחיל בלאגן רציני ..... צעקו עלי ממש וצרחות בפומבי ... למה אני רוצה לקנות בגדי נשים (בכלל מעור )... ממש התביישתי ,הייתי נבוך ואז הבנתי שעדיף שאשמור את מחשבות אצלי ולא אגלה אותם , ומאז מעולם לא חשפתי או אמרתי אותם למישהו !!

הייתי צריך להתנהג נורמלי ולנעול את מחשבות האילו עד להגיל יותר מאוחר, בכול הזמן הזה נמשכתי אליהם אך הייתי צריך להיות מאוד זהיר במבטים למשל שאני רואה מגפיים אז זרוק מבט אבל משתדל לא יותר מדי זמן שלא ישימו לב ... אבל מדי פעם תופסים אותי ויוצא מזה איך בערך... פאדיחה.

אז זהו כך זה התחיל למעשה - מגפיים זה הזרע שממנו ניבט ממנט כול משיכה לעולם השליטה הנשית ,הפטיש והבדסמ.

מעניין מה היה קורה אם הגננת לא הייתה בא המגפיים ... אם הייתי עדיין מפתח פטיש למגפיים או הבדסמ?!  באמת שאני לא מסוגל לחשב אחרת כרגע אבל אולי....