בלוג עם שם מתוחכם כלשהו

הווא אמר שהוא יודע לקשור.

ממש טוב אפילו, מאסטר, אולי.

כשהתוודתי שלא ניסיתי עדיין, הוא אמר את המשפט שהדליק אותי כל כך:

"את צריכה להתנסות בדברים חדשים וטובים, ואני טוב בלקשור" 

שאקל אחד, נשלטת חובבת שיבארי אחת,  והמון מזל. זה מה שהייתי צריכה כדי לממש את האמרה הזו שלו. 

כשנפגשנו, מיד אחרי כמה שורות של נימוסים על העקבים שלי ועל הריח של הבושם שלו נכנסנו לרכב שלו,

שם, הפעלתי את הכשרון החדש שלי - לפקוד בקול שנשמע לחרמנים מספיק כבקשה מנומסת, מתחננת אפילו.

"למד אותי לקשור" 

והוא לימד, ועל הדרך הוא מימש כמה קלישאות, הנה לפניכם שלוש נבחרות:

# נראה היה שהוא פורט על החבל. מנגן עליו, קושר אותו בתנועות פרימה ומבלבל את החבל עצמו. 

# האצבעות שלו היו (ועודן) עדינות אבל נחושות

# הקול שלו, המסביר, הרגוע, כמעט שגרם לי לצאת מריכוז.

הוא קשר לי את הידים. 

שתי שניות, זה הזמן ששיערתי שיקח לו לקלוט שכל העניין הזה מחרמן אותי, ולכן ברגע שהוא סיים, לפני שהוא הספיק להתפעל מהיצירה שלו לפני שהספיק להרים מבט אל העיניים הזדוניות שלי פלטתי שוב, בקול ההוא: "זה יפה! עכשיו תורי?" 

והוא, מקסים שכמוהו, הסכים. 

הוא הסביר יפה כהרגלו, ותיקן את המנח של הידיים בשבילי, שיהיה לי נוח לקשור.

וכשסיימתי הוא היה תמים מספיק לא להתנגד לי כשמשכתי את הידים שלו אחורה אל משענת הראש וחיברתי את השאקל שהכנתי מבעוד מועד לברזל שמחזיק את המשענת.

"נעים לך?" שאלתי

"לא במיוחד" הוא ענה

"גם לי לא" הודתי, למה אני עושה לו את זה? למה אני לוקחת לו בכח את הכח?

התיישבתי עליו, כמובן שזה לא היה יכול להיות אלגנטי מדי ברכב, עם החצאית שלי והעקבים,

ברקע התנגן ג'ינגל של חברה להשכרת רכבים, חבל, הייתי רוצה שתהיה איזו מנגינה עוצמתית ברקע. איזו מלודיה.

"אתה מוכן לסשן עכשיו כאילו בחיים לא סישנת בחורה?" שאלתי, והוא, בחיוך מדהים, ברוגע, ענה : "זו לא שאלה הכרחית ואת יודעת את זה".

ידעתי.

הדבקתי לו נשיקה שמרחה לו חצי פנים בליפסטיק האדום המוגזם שלי. 

ויצאתי מהרכב.

*************************************************

סימסתי לה את המיקום המדוייק של הרכב, שלא במקרה היה ממש מעבר לבית שלה. 

"הוא כנראה יקשור אותך טוב" כתבתי "את רק צריכה לשחרר אותו קודם".

מוקדש למלודי, הבחורה הכי נחמדה בצ'ט. וגם למי שהיה מקסים כל כך להשאיר לי זכרונות יפים ממנו.