בלוג עם שם מתוחכם כלשהו

נשלטת יקרה,

בטח שמעת טיפים נהדרים בצ'אט, בשיחות טלפון שכללו הרבה גניחות ואולי אפילו במרתפים המוארים מדי של מועדוני תל אביב.

אבל הנה עדות חיה ומרגשת מפי אחת שחוזרת חלילה, ורק עכשיו הבינה למה בדיוק היא רוצה לחזור:

זה קרה.

אחרי שנים של התעניינות, דייטים מגניבים יותר ופחות, אוננות מסיבית אל מול סרטוני kink. 

 זה קרה:

סשן אמיתי כזה, כולל אהבה באויר, וצחוקים, ושיבארי, וכאב קל עד בינוני.

רוצה גם?

(הוא שלי, אני לא חולקת, עדין!)

אבל אם את לא מצליחה להשתרלל ללא אבחנה ככה סתם עם אנשים זרים במרחב המוגן למחצה של הכלוב, אולי הטיפים הבאים יעזרו לך:

1. קודם כל - תתיאשי.  

2. יחד עם זאת ובניגוד לכל הגיון - אל תפסיקי לחפש.

3. תמצאי מישהו שעושה לך את זה.
אם שגיאות הכתיב שלו מעצבנות אותך, הגרבים שלו לא תואמות מספיק לטעמך או שיש לו שיער חזה על האף - אל. נכון, אהבת אמת היא אהבה שלא תלויה בדבר, ולא צריך להסתכל בקנקן, ועוד ציטוטים שתומכים בהתפשרות, אבל... fuck it, התפשרות היא התפשרות. 

4. קחי אותו לאט את הזמן - אם את רוצה  להסתשן כאן ועכשיו אנא פני לבלוג של "מסתשנות כאן ועכשיו" . 

5. אין כזה בלוג, עבדתי עליך. גם בשם של הפוסט שלי שיקרתי. בו-הו.

6. חתחי את צואת השור (בתרגום חופשי מ - cut the bullshit) - כשתצליחי לדבר עם הדייט שלך על BDSM, ספרי את האמת מה עושה לך את זה, מה לא. לי היה קל להקריא לו מהפוסטים עליו. כולל אלו שלא הועלו לכאן. אחר כך גם ראינו פורנו יחד כדי להבין מה בזה בדיוק עושה לנו את זה. 

7. בחרי מילת ביטחון שקל ללחוש. מילים כמו "די" "לא" ו-"אווץ'" פחות מומלצות על מנת ליצור סשן רציף ללא קטיעות מיותרו של הסשן, או של איברים.

8. תהני. זה בסדר לחייך (אלא אם לחייך זה אחד מה NO NO של השולט הטרי שלך)

9. תקבלי את האחר, את האריתראים מדרום ת"א. את המתנחלים מ...(לא יודעת מאיפה) את הסינ-ג'דרים, הג'ינג'ים ובעיקר: את הסשן שלך, הוא לא יהיה כמו שחשבת. הוא יהיה קצת אחרת. אבל תקבלי את זה. 

10. ראי סעיף 8.

11. - אחד עשרה  זה לא מספר מגניב לסיים בו אבל בכל זאת קבלי טיפ אחרון לדרך

אם את מחליטה לספר לאמא שלך שעשית את זה, והיא נשמעת מבולבלת, אנא הכיני מגוון דוגמאות מהחיים בהם קשה זה כיף: רעיונות הגיוניים:  טירונות, מצות, טיולים לחו"ל עם המשפחה.
את יכולה להזכיר גם את "50 גוונים של אפור" ככה שהיא תחשוב שלמסשן שלך יש ימבה כסף ותרגע.

בהצלחה.

כשאני יוצאת מהמקלחת הכלבה שלי אוהבת ללקק את הרגלים שלי ואת השלוליות שהן יוצרות. 

אולי זו הדרך שלה להראות אהבה, אולי היא סתם צמאה, כך או כך, היא עושה את זה מרצונה החופשי, עם קשקוש בזנב.

ואני בסדר עם זה.

אני שולטת.

כמו שאני מכינה סל פיקניק לים, כמו שאני נוסעת להביא אותו מאיפשהו.

זה לא כי לשלוט או לסוע זה כיף גדול כשלעצמו.

זה בגלל שהוא כל כך נהנה מזה.

ואני אוהבת לגרום לו להנות.

כי אני בעצם נשלטת.

אתם מבינים את הקאץ'?

אז כל אלו שפונים אלי בבקשה להישלט הנה התשובה הקצרה: לא.

התשובה הארוכה יותר היא :

"תגרום לי להתאהב בך, להעריץ אותך, תביא אותי למקומות פיזים ומנטלים מטורפים, תגרום לי להרוס את החיים שלי במחשבות עליך, ואז אולי אני אעשה את זה בשבילך. רק אולי, כי אולי תגלה בדרך שגם אתה, קצת, אוהב לשלוט, בשבילי"

פוסט זה נכתב באור יום, ועל כן מועמד להימחק בחושך לילה. 

הוא סישן לי את הלב. 

מצבט פטמות אחד על אבי העורקים. השני על הרגש. 

ו-ללחוץ. 

אין לי חמצן מנטאלי. 

ו-לשחרר. 

אווץ'. 

עכשיו אני מסתובבת עם סימנים כחולים על הלב. 

נזכרת בבוקר הזה אחרי מסיבת הbdsm הראשונה שלנו, 

"את מכירה את הבדיחה הזו?" הוא שאל, גורב גרב נקיה בחדר מטונף במוטל במרכז העיר. 

"לא" עניתי מתוך אקסטזה. סתם אקסטזה של להיות איתו. 

"מזוכיסט אחד ביקש מסדיסט להכאיב לו. אז הסדיסט ענה 'לא'.."

הוא מחייך. 

חיוך מושלם כזה שיש רק לאנשים ממש טובים. 

מה עשיתי שמגיע לי כל האושר הזה? 

מה. לעזאזל. עשיתי. 

אני משתפת פה טקסט שכתבתי כשהתחלתי לצאת איתו, עם מישהו שמלא את רוב רובה של רשימת הדרישות שלי מהגבר המושלם.

בסופו של דבר נפרדתי, הנכונות שלו הפחידה אותי, הקטינה אותי.

במהלך הפרידה התאהבתי בו מחדש. למזלי אני נוטה לשכוח מהר. אמן. 

********

בימים אלו אני נאלצת להאמין שלסיפורי האגדות היה בסיס אמיתי.

בעולם המודרני סינדרלה היא בחורה מגניבה מעיירת פיתוח, כדי ללכת למסיבה של הטחונים היא עושה ביטוח לרכב, שפג ב-12 בלילה. את העקבים היא מלווה מהשכנה, והשמלה שלה היא שיפצור של סמרטוט שהיא מצאה בחנות יד שניה.

הנסיך מגיע רכוב על קדילק לבנה, הכתר שלו  ענוד על יד שמאל ונבנה ע"י רולקס, ובמקום להציע לה טירה בעמק שכוח אל הוא מציע לה פנטהאוז במגדלי יוקרה במרכז.

עד כאן נשמע אמין.

אבל איך אני שואלת אתכם:

איך לעזאזל סנדרלה יודעת לרקוד ואלס, לשלוף את האסקרגו באלגנטיות או לא לדבר על מין ליד כולם?

היא לא.

ואולי זה מה שהנסיך שלה מוצא בה- הגמלוניות, החוצפה, נדנדת הסקס במרפסת.

ואתם יודעים, יום אחד אבא שלו יקח אותו לשיחה, "תראה בן," הוא יאמר "היא מקסימה, באמת מלאת שמחת חיים, ואני רואה שאתה זורח איתה, אבל היא לא בשבילך, היא פרועה מדי, מה דעתך על דנה? הבת של...? מקסימה לא?"

ובדיוק באותו זמן בצד השני של העולם החברתי תערך מימונה ובין שפתיים לעומר אדם אמא של סנדרלה תאמר "תראי בת...הוא מקסים, הוא ממש נהדר, אבל את מאוד עצורה איתו, את לא את, זה לא טוב לך, מה דעתך על משה הבן של הירקן?"

ואני (על תקן סינדרלה) אומרת: שדנה ומשה יתחתנו, הוא יעשה לה טוב, הוא גם יעשה לה מרק ירקות כשהיא תהיה חולה, והיא תהיה חולה הרי, נסיכות תמיד חולות.

אני אקח את הנסיך, תודה.

אני רק צריכה להבין איך לשים ז' על הפערים התרבותיים. (כולל לא להשתמש במילים כמו ז'...)

ואיך לרקוד ואלס.

זה היה הרבה יותר קל אם הוא לא היה כל כך פאקינג מדהים.

נ.ב.

לא מבינה למה הוא מוציא ממני את העממית.

יש לי תואר נחשק ועבודה מכובדת ונעלי עקב מוקפדות.

אבל ברגע שאני חושבת עליו בא לי לעלות על טרנינג ולהתפלש ברוטב פיצה.

מוזר.

***********

נ.ב.ב מסתבר שהבן של הירקן נששששששמה. 

אני יוצאת עם פרינס צ'רמינג. 

הוא מהמם. 

זה מפחיד.

נכון, הוא לא חרש אף שדה, לא יצא לטיול תנועה, לא מתכנן להיכנס לחופה ברד בק.  

אבל! הוא... מהמם. 

אני בוהה בו, תוהה אם אני יודעת מה טוב לי, 

אני רואה את הצעדים הקטנים והמושלמים שמתפלקים לו מדי פעם בין כל הפאסון והשלווה ומתמכרת. 

אני קיטש. איכס. זה מדהים.

היו לי מערכות יחסים מדהימות עם מטומטמים ועניים, ומכוערים וילדים. 

זה לא הם, זו אני, אני פשוט אחלה במערכת יחסים, אני ישירה ואמיתית ומלאת שמחת חיים...

ואני יכולה להסתדר לא רע עם כולם, ועדיין, לפעמים בלילה אני חושבת על הדמות הבנאלית ההיא שבניתי מדמויות שונות בסרטים אמריקאים:

החתיך החכם, האמיד, השולט, שיודע איפה זה עמק החולה ואיך לתקן תמי4.

אז זה בא בסוף, חתיך, מתוק, איש שיחה, פתוח לקינק (או כך אני מקווה, לחנך שולט להיות שולט זה לא תמיד קל) ומסתבר שיש לו רקע משפחתי עסיסי. 

ופתאום זה מגעיל אותי.

פתאום אני לא יודעת אם אני איתו כי הוא האדם המקסים שאני חושבת שהוא, או כי יש לו את כל הקריטריונים המפגרים הנ"ל שהתרגלתי להעריך בסתר.

האמת היא שאני גם לא יודעת אם הוא איתי כי אני כזו אחלה של בנאדם או כי יש לי לא מעט מהתכונות הבנאליות האלו בעצמי (ואפילו עוד כמה בונוס).

והעלילה מסתבכת.

פתאום האקס מזה אלף שנים מתוודה על האהבה אלי. 

האקס שהכיר לי את העולם הקסום של הבדס"ם.

האקס שבגד בי.

האקס שהראה לי שיש לי לב ואז טיגן אותו ואכל אותו, ואתם יודעים מה? גם הקיא לי אותו עך הרצפה לפני שהוא הלך. 

והוא מציע לי זוגיות, ואהבה, ונוחות אינסופית של מישהו שמכיר כבר את כל הפגמים שלי (שחלקם הוא יצר)

בעצם הוא מציע לי את האפשרות להירמס על ידו שוב.

פסימיות:

מק-מושלמי יתגלה כילד שמנת מפגר וכחוש, אני אנטוש לטובת האקס הקניבל שכבר לא ירצה אותי כי יהיה לו צעצוע חדש להתעסק בו.
אני אחזור לכלוב, ואאלץ להסתפק ב"תדחפי משהו לגרון ותקיאי בשבילי" כתחליף לאהבת אמת.

אבוי.

חינוך.

איזו מילה מוזרה!

הייתי רוצה לדפוק פה איזה נאום על האותיות של המילה "חינוך" והגימטריה והמקורות... אבל לא, פשוט לא.

זו מילה מוזרה, זו פנטזיה וזה גם משרד בממשלה, שלא תגידו שאין לי דעות פוליטיות.

בסופו של דבר אני אלמד לשלוט בעצמי  

לפני כן מישהו אחר ילמד לעשות את זה עלי. 

לפני כן אני אלמד לסתום את הפה. 

לפני כן אני אשב עם ג'וינט מול סדרה מצחיקה ואתרגל איך לא לצחוק כשבא לי. 

זה יכול להיות תרגיל נהדר בשליטה עצמית. 

או בזבוז של ג'וינט. 

אחד מהם. 

מסע של שבועיים בקרון רכבת. זה משהו שעוד לא עשיתי.

כמו כן: 

להיות רצינית.

יש לציין שלדברי, אני לא בשליטה.

הבלוג נכתב ע"י ח"ח. לא אחראית בעליל,

לא סגורה מה זה בכלל "בעליל"

ולא בטוחה שאני אבין מה כתבתי עוד יומיים..

כתבתי פוסט ארוך שמסביר בול מה קרה לי בעבודה היום בלי להיחשף, אבל יצא לי משעמם, אז במקום אני אכתוב את זה:

עבדתי היום תחת מישהו שהוא תחת בעצמו.

כולם יודעים שהוא תחת אבל רק אני לא הייתי בשוק כשהוא יצא קקי.  למה להיות בשוק? הרי זה מה שתחתים עושים. קקי.

אז כשהתחת הזה הפך לגוש קקי, כל האנשים בעבודה התחילו להתמרמר ולהתלונן ולהסתיר את האף.

רק אני שלפתי כפפות ומגבונים לחים והתמודדתי עם כל האיכסה.

אני סופרמנית של קקי.

******

נ.ב: למי שקרא את הפוסט והתאכזב לגלות שאין פה קישור חולני בין צואת אדם ומין:

ובכן..... אתה מוזר.