אני משתפת פה טקסט שכתבתי כשהתחלתי לצאת איתו, עם מישהו שמלא את רוב רובה של רשימת הדרישות שלי מהגבר המושלם.
בסופו של דבר נפרדתי, הנכונות שלו הפחידה אותי, הקטינה אותי.
במהלך הפרידה התאהבתי בו מחדש. למזלי אני נוטה לשכוח מהר. אמן.
********
בימים אלו אני נאלצת להאמין שלסיפורי האגדות היה בסיס אמיתי.
בעולם המודרני סינדרלה היא בחורה מגניבה מעיירת פיתוח, כדי ללכת למסיבה של הטחונים היא עושה ביטוח לרכב, שפג ב-12 בלילה. את העקבים היא מלווה מהשכנה, והשמלה שלה היא שיפצור של סמרטוט שהיא מצאה בחנות יד שניה.
הנסיך מגיע רכוב על קדילק לבנה, הכתר שלו ענוד על יד שמאל ונבנה ע"י רולקס, ובמקום להציע לה טירה בעמק שכוח אל הוא מציע לה פנטהאוז במגדלי יוקרה במרכז.
עד כאן נשמע אמין.
אבל איך אני שואלת אתכם:
איך לעזאזל סנדרלה יודעת לרקוד ואלס, לשלוף את האסקרגו באלגנטיות או לא לדבר על מין ליד כולם?
היא לא.
ואולי זה מה שהנסיך שלה מוצא בה- הגמלוניות, החוצפה, נדנדת הסקס במרפסת.
ואתם יודעים, יום אחד אבא שלו יקח אותו לשיחה, "תראה בן," הוא יאמר "היא מקסימה, באמת מלאת שמחת חיים, ואני רואה שאתה זורח איתה, אבל היא לא בשבילך, היא פרועה מדי, מה דעתך על דנה? הבת של...? מקסימה לא?"
ובדיוק באותו זמן בצד השני של העולם החברתי תערך מימונה ובין שפתיים לעומר אדם אמא של סנדרלה תאמר "תראי בת...הוא מקסים, הוא ממש נהדר, אבל את מאוד עצורה איתו, את לא את, זה לא טוב לך, מה דעתך על משה הבן של הירקן?"
ואני (על תקן סינדרלה) אומרת: שדנה ומשה יתחתנו, הוא יעשה לה טוב, הוא גם יעשה לה מרק ירקות כשהיא תהיה חולה, והיא תהיה חולה הרי, נסיכות תמיד חולות.
אני אקח את הנסיך, תודה.
אני רק צריכה להבין איך לשים ז' על הפערים התרבותיים. (כולל לא להשתמש במילים כמו ז'...)
ואיך לרקוד ואלס.
זה היה הרבה יותר קל אם הוא לא היה כל כך פאקינג מדהים.
נ.ב.
לא מבינה למה הוא מוציא ממני את העממית.
יש לי תואר נחשק ועבודה מכובדת ונעלי עקב מוקפדות.
אבל ברגע שאני חושבת עליו בא לי לעלות על טרנינג ולהתפלש ברוטב פיצה.
מוזר.
***********
נ.ב.ב מסתבר שהבן של הירקן נששששששמה.
