לפני 10 שנים. 8 בספטמבר 2014 בשעה 21:10
איך
איך האתר הזה יותר מת מהנשמה שלי כשאני כותבת בו???
בלוג עם שם מתוחכם כלשהו
אם אני מזיינת את השכל, ויש כאן בעלי תודעה כלשהי שקוראים את זה , זה הופך אותי ל Mind Fucker - ית???לפני 10 שנים. 26 באוגוסט 2014 בשעה 22:00
אני יכולה להשבע
שאני מגיעה עם הוראות הפעלה למפגרים.
לא יכולתי להיות יותר מדוייקת כשאמרתי:
"תתקשר כדי שאני ארגיש חשובה"
והוא לא מתקשר,
איזה קשה הבנה.
למזלי אני מרגישה מספיק חשובה
אני רק מתפחדת מזה שאני
שוכבת
עם גבר קשה הבנה כמוהו.
לפני 10 שנים. 16 באוגוסט 2014 בשעה 22:28
לא נעים לי להצטדק בפני כל העולם ואשתו.
אני בטוחה שכאן, בקהילה האוהבת והפתוחה הזו (בימים אחרים: הקהילה הבתזונה והאומללה הזו) יקבלו את האמירה שלי:
בא לי פאקינג חתיך בלונדיני.
סבבוש?
לפני 10 שנים. 8 באוגוסט 2014 בשעה 10:58
יש נעלים שאני לא מוכנה לנעול.
לעבודה אני נועלת נעלי עקב או קרוקס, אז זה אומר שהמנעד שלי די רחב.
אבל יש נעלים, שאני פשוט מסרבת להיכנס לתוכן.
לא רוצה להיות מאהבת.
לא רוצה לפגוע באף אחת, בטח לא בי.
לא רוצה להילחץ משיחות טלפון, להסתיר, להסתפק בלחישות של אהבה,
לשמוע מה המעלות שלי על פניה. לא רוצה.
זה משחק של "גדולים" שאין לי עניין בו כרגע.
קרה ונקלעתי לרגע קטן למצב הזה, בדיעבד, ללא ידעתי.
והסיבה היחידה שאני לא מתקשרת אל הבחורה ההיא ואומרת לה "מסתבר שהגבר שלך מתחיל עם אחרות" היא שאני יודעת כמה אני יותר טובה ממנה, ואני לא רוצה שבטעות יפלט לי משהו שיגרום לה להבין את זה, להרגיש עלובה.
אני מודה שגם אני מרגישה קצת עלובה, מהבחורות האלו שאפשר להתחיל איתן כשכבר יש לך אישה בבית.
איך הוא פספס את כל כולי? את מי שאני? את הכנות והישירות והאמת המתפרצת לי מכל הנקבוביות בגוף?!?!
אני נקרעת עכשיו בין הרצון להבין את הצד הגועלי הזה של האהבה (AKA בגידות) והרצון להתרחק ככל האפשר מהנושא הזה.
אתם יודעים ממה אני לא נקרעת? מיסורים של פרידה סופית.
(אל אלוהים כמעט חתמתי פה את השם האמיתי שלי!)
(never again)
לפני 10 שנים. 7 באוגוסט 2014 בשעה 22:35
אין לי כח לחלוק את ארסנל התחושות שלי כרגע.
אבל בא לי שיהיה לי כבר פוסט.
לפיכך
פוסט.
הייתי מתנצלת על זמנכם שאבד,
אבל אם המניפולציה הגלויה שלי לא גרמה לכם לחבב אוי טיפה יותר: 'זדיינו!
לפני 10 שנים. 1 באוגוסט 2014 בשעה 8:17
מה זו ההרגשה המטורפת הזו?! איך זה שסירבתי לעשות את זה לפני כן שנים על גבי שנים?!!?
ההתרגשות של לפני, נדודי השינה,
ההגעה, כל האבזרים שהוא מוציא מהמזוודה שלו, ואיך שהוא מתעסק בהם,
המבט המזועזע שלי, קבלת האתגר,
ההשפלה.
הנסיונות האובדניים להמשיך, לא להפסיק.
ההתפנקויות שדועכות,
המבט המשועשע שלו, הצחוק ההיסטרי שלי,
ופתאום בין כל הכאב והסבל הרגשה כזו של שקט, באזזזזזז אינסופי במוח.
וכל ההתעסקות בי אחר כך, המגע המשחרר, שיחות החולין.
הכאב הזה יומיים אחרי שגורם לי ללכת כמו אחת שפתחו לה את הצורה, הנסיון להסתיר (במיוחד כשאני יורדת במדרגות)
ואז הסשן הבא: ההתרגשות. נדודי השינה וחוזר חלילה...
בקיצור: עשיתי ספורט.
לפני 10 שנים. 22 ביולי 2014 בשעה 14:30
ואם עשיתי את זה רק כדי לזכות בתשומת לב שלך?
הא?
חשבת על זה מר
"אוי אוי אוי אני כזה מסכן היא שכבה עם החבר הכי טוב שלי מאחורי הגב שלי והוא בכלל נשלט"
זה הכל בגללך.
(ורק כי אני חושדת שכמה מכם רפי שכל: לא, זה לא באמת קרה)
לפני 10 שנים. 21 ביולי 2014 בשעה 17:24
בינקותי היה לי ניק פה.
משהו כמו 7 שנים.
אז כל מי שעניין אותי היה גדול מדי
היום כל מי שמענייין אותי קטן לי מדי.
פיספסתי.
אבל פיזפזתי נשמע יותר אופטימי
לפני 10 שנים. 19 ביולי 2014 בשעה 16:52
אני מוצאת קשר בין העובדה שעוד ועוד מחברי מגיבים ב"לא נראה לי שיהיה מישהו שישלוט בך" לאחר שאני מצהירה על נטיותי הבדס"מיות
לעובדה שכל ידידי (הונילים, לכאורה) פאקינג
נשלטים.
לפני 10 שנים. 17 ביולי 2014 בשעה 18:43
החודש אני מסתשנת.
(בתקווה שגורל ההצהרה הנ"ל שונה מהצהרת "החודש אני הולכת כל יום לקרקס" שהצהרתי בגן חובה)
-אחת שמעולם לא התקרקסה