בלוג עם שם מתוחכם כלשהו

מה זו ההרגשה המטורפת הזו?! איך זה שסירבתי לעשות את זה לפני כן שנים על גבי שנים?!!?

ההתרגשות של לפני, נדודי השינה,

ההגעה, כל האבזרים שהוא מוציא מהמזוודה שלו, ואיך שהוא מתעסק בהם,

המבט המזועזע שלי, קבלת האתגר,

ההשפלה.

הנסיונות האובדניים להמשיך, לא להפסיק.

ההתפנקויות שדועכות,

המבט המשועשע שלו, הצחוק ההיסטרי שלי, 

ופתאום בין כל הכאב והסבל הרגשה כזו של שקט, באזזזזזז אינסופי במוח. 

וכל ההתעסקות בי אחר כך, המגע המשחרר, שיחות החולין.

הכאב הזה יומיים אחרי שגורם לי ללכת כמו אחת שפתחו לה את הצורה, הנסיון להסתיר (במיוחד כשאני יורדת במדרגות) 

ואז הסשן הבא: ההתרגשות. נדודי השינה וחוזר חלילה...

בקיצור: עשיתי ספורט.