גם מילים גורמות כאב

אני לא חונקת אותך,

אני מרשה לך לנשום דרכי

אתה כל כך יפה כשכואב לך,

כשכל הדם מתרכז למקום אחד,

כשהיד שלי חופנת אותם,

כשהם מלאים כמו שתי שקיות מים בשבועות,

והלחץ שמפעילה עם האצבעות

גורם לך להרגיש כל כך קטן.

אתה כל כך יפה כשכואב לך,

כשאתה מתקשה ברגע אחד,

כשמעטרת אותו באטבים צבעוניים

לכל האורך שלו, עד העטרה

ואני משחקת איתם 

כשהם צובטים לך את העור.

אתה כל כך יפה כשכואב לך,

כשהוא מתוח, מצדיע לי.

ואני מטפטפת בעדינות

טיפות של שעווה מנר דולק

ואתה נאנח מכאב ומעונג, אחח..

אתה כל כך יפה כשכואב לך

זה גורם לי להירטב, לחייך, לזוז לך על השפתיים

ואחרי שאסחט ממך כל כאב ועונג,

אחבק ואלטף אותך,

כשאתה רועד לי בין הידיים

כי אני כל כך גאה בך

כשאתה ככה יפה

כשאתה כואב בשבילי

אתה מוציא ממני רוך,

כשאני מביטה בחדרים הכי אפלים שלך

דרך העיניים.

כשאני רואה את כל הצלקות מקשטות

חדרים חדרים.

אתה מוציא ממני רוך,

כשאני טועמת את הטעמים הכי מרים שלך

דרך השפתיים.

כשאני רואה את הכמיהה למתוק

בלשון ובשיניים.

אתה לא רואה את הרכות הזאת,

כי היא נעלמת ברגע שאני קורעת ממך

את כל קליפות הבדים

שעטפו אותך.

אתה לא רואה את הרכות הזאת,

כשאני עוטפת לך את פרקי הידיים

בחבלים הדוקים

שיקבעו אותך.

אני משתמשת ברוך שמשנה את פניו

והופך מחיוך לרטיבות סמיכה

שמכסה לך את הפנים

כשאתה כבול

ושפתיך תחתיי

אני אוהבת לגרום לך להתאפק,

בין אם עבר יום אחד, או חודשיים.

להרגיש איך אתה מתמלא מכל הודעה שלי,

לשמוע אותך רועד מכל שיחה איתי.

אני אוהבת לגרום לך להתאפק,

בין אם עברה שעה אחת, או שבועיים.

להרגיש איך הדופק שלך מתגבר,

לשמוע אותך מדלג על מילים במשפט.

אני אוהבת שאתה לא מתפרק,

למרות שאתה מפורק,

שהמוח שלך מתרוקן

אבל מלא. בי.

אני אוהבת שאתה לא מתפרק,

למרות שאני רואה את החלקים שלך

מפוזרים לידי

מתרכזים. בי.

ואחרי שחיכית מספיק,

ארשה לך לאט לאט לשחרר

פעם. פעמיים. שלוש.

עד שכוכבים יחוגו סביבך

שתרגיש איך המוח שלך, נוזל דרך עמוד השדרה

ויוצא מהשופכה.

עד שתרגיש שאיבדת פיסה מנשמתך

איבדת אותה בשבילי

בנקודה הזו, אתה יודע.

כמה אתה שלי.

אל תבקש ממני סליחה,

כשאתה לבוש ועומד על שתי רגליך.

אל תבקש ממני סליחה,

כשאתה מביט לי בעיניים וקו השפתיים שלך קעור.

אל תבקש ממני סליחה,

אם אתה יודע להצביע על מה שנעשה בכוונה תחילה.

אסלח לך,

כשלא תפצה את פיך.

כשהבגדים שלך מונחים על הכורסא,  רחוק ממך

כשהקולר שהענקתי לך, עוטף את צווארך

כשהמבט שלך מופנה כלפיי מטה, לרגליי

אסלח לך,

כשתהיה על ברכיך.

כשהטוסיק שלך יאדים בשבילי עוד קצת,

כשהלשון שלך תעבוד נכון, היכן ומתי שאגיד

כשדמעה ענקית תרטיב את לחייך.

אסלח לך כי אתה שלי, וכי איבדת את הזכות לבקש.

אז גם ביום כיפור, אל תבקש ממני סליחה.

גם היום באת אליי צמא

אני לא נווה מדבר

את השעות שחלפו לא העברת בין גבעות של חול

ואין בי את האיזון הנכון בין מימן לחמצן.

אבל גם היום,

באת אליי 

צמא.

אני אוהבת שאתה צמא

כי כשאני מסיימת להשתמש בך

אתה עדיין לא רווי

למרות שהחייתי אותך,

שהשקיתי אותך

לפעמים עם המשפך, לפעמים בלי.

אני אוהבת שאתה צמא

כי כשאתה רגע אחד לפני קמילה

כשאני מתרוקנת 

ואתה נשאר מלא,

בלי שאני מרשה לך לשחרר.

אני מצילה אותך מקמילה

ויודעת שמחר,

תבוא שוב

כי אתה עדיין צמא

ותמיד תישאר צמא

אני אוהבת לשמוע אותך מספר לי כמה זה כואב לך,

לשמוע את העיניים שלך מדברות את הכאב,

להרגיש את הדופק שלך מתקרב לסף.

את הרגליים שלך זזות קלות,

כשאתה קשור,

והאגן שלך נע במעגלים.

לראות את העור שלך מאדים.

בלי שוט, בלי קין

מגע קל של כף היד שלי,

כשאתה קשור בלי חבל,

משוייך בלי קולר פיזי.

אני מביטה בך

וככה

אני אוהבת להקשיב לך כשאתה כואב אותי

תדמם בשבילי. כמו שלא דיממת מעולם.

לא מפצע, לא מחתך.

תדמם מהעיניים, במבט מושפל.

שאוכל להרגיש את הכאב שלך,

פורץ דרך האישונים, ומחמם לי את הגוף.

תדמם בשבילי מכאב ששורף

את הלב, ולא את הגוף.

תדמם בשבילי.

כשאני לידך, מחזיקה לך את כף היד,

מלטפת את השיער.

תדמם בשבילי היום

תדמם בשבילי מחר.

כי אתה יודע

שכאב שנוצר עבורי,

מענג יותר מכל ליטוף שטחי

שלא חושף את הורידים.

תדמם בשבילי, כדי שאהיה כאן גם מחר